קרוהן וספורט

דיון מתוך פורום  גסטרואנטרולוגיה - תמיכה

27/08/2003 | 23:48 | מאת: קרן

חבר'ה, מישהו מבין חולי הקרוהן עושה ספורט כל שהוא ? לפחות בתקופות של הפוגה? גיליתי על עצמי שבזמני רמיסיה ואפילו בזמן התקף קל או בינוני, ההרגשה הפיסית (ובודאי שגם הנפשית) משתפרת במהירות ! כשאני עוסקת בספורט החביב עלי - שחיה. המים, השקט, תחושת חוסר המשקל וחיזוק השרירים באופן כללי, עוזרים לי לשמור על תקופות רמיסיה יותר ארוכות . והכי חשוב, הגוף מתאושש יותר בקלות מהתקף. שתפו אותי. תודה.

28/08/2003 | 07:53 | מאת: נוח

איזה כיף לך - אני מאוד מתעייף מאז שחליתי. בזמן התקף זה בכלל לא בא בחשבון - אני כמו סמרטוט. ובזמן רגיעה הפעילות שלי מוגבלת. ושלא תהיה טעות - לפני המחלה עסקתי הרבה מאוד בספורט, אפילו ספורט תחרותי. יום טוב לך והמשך ספורט נעים

28/08/2003 | 09:22 | מאת: הילה

אני אומנם חולת קוליטיס וכאשר אני ברמיסיה ומנסה לעשות ספורט חלה החמרה בבריאותי. זאת הסיבה למרות נסיונות חוזרים ונשנים בתקופות רמיסיה ארוכות אני לא מצליחה לעשות ספורט מאז שאבחנו לי את המחלה

28/08/2003 | 10:50 | מאת: קרן

צר לי שאינכם יכולים לעסוק בספורט , אבל שלא תהיינה אי הבנות- התכוונתי לפעילות מאוד מתונה. בקצב ובזמן שאנו קובעים. פעילות עצמאית כמו הליכה, שחיה וכו', ולא עם קבוצה או הדרכה שזה מאוד מגביל ומלחיץ. הרבה בריאות.

29/08/2003 | 00:47 | מאת: גולני

שלום לפורום, אצלי התגובות דווקא הפוכות מתגובותיה של הילה,אני דווקא מאז שגיליתי את מחלת הקוליטס דאגתי לעסוק בספורט,והרבה. אני ארבע פעמים בשבוע,מתאמן בחדר הכושר,ופעמיים בשבוע מתאמן בכדורסל. אני מרגיש מצויין עם הספורט[למעט בהתקפים חריפים שמאלצים אותי ל"היתקע "בבית],אני היום דיי מכור לספורט,וכשאני לא מתאמן אני מרגיש תחושה של חוסר. כך שלדעתי ,גם ספורט הוא אינדיוידואלי ממש כמו סוגי המזון השונים,והשפעתם עלינו. שיהיה שבת שלום,והרגשה טובה. אלי גולני.

29/08/2003 | 11:15 | מאת: david84a

כמובן! גלישה, מגיל 15, אמנם בגיל 17 החלה אצלי החמרה בתופעות ואני פחות הולך לים, מה שגם קשה מאוד למצוא שילוב של גלים טובים ושירותים מסודרים על החוף... אבל שחיה בבריכה זה ממש אחלה... כל טוב.

29/08/2003 | 08:22 | מאת: דפנה ב.

אני גם מאוד אוהבת לעשות ספורט, כל דרך שבה מניעים את הגוף ומחממים את השרירים עושה לי טוב. לפני שחליתי (זה היה בגיל 11.5 לפני שמונה שנים בדיוק), הייתי ילדה מאוד פעילה, ובשנה שלפני האבחון הייתי בחוג התעמלות מכשירים. כשאני בהתקף, אני לעיתים מאוד רחוקות צועדת, אבל מדובר יותר בטיול, הליכה איטית, רק כדי לצאת מהבית, כי אתם יודעים איזה מדכא זה להיות תקועים בבית כל הזמן בגלל הצורך בשירותים. כשאני לא בהתקף אני משתדלת כמה שיותר, פשוט שמתי לב שזה מסדיר את היציאות, גם הופך את זמן הישיבה בשירותים לקצר יותר, וכמובן שזה משפר את מצב הרוח. קרן, לגביי השהייה במים, שחיה היא באמת תחושה נפלאה, חוסר המשקל של הגוף וכו'. זה עוזר גם פסיכולוגית, אין ספק. שבת שלום לכולם! דפנה.

29/08/2003 | 10:45 | מאת:

אם הבריכה לא מחוממת היטב (ואני מתכוונת היטב..) אז הקור של המים מריץ אותי כמעט מיד לשירותים... כדי להתגבר על זה אני משתדלת לעשות מקלחת קרה לפני, רצה לשירותים, עושה עוד מקלחונת ורק אז נכנסת למים, ואז אחרי המקלחות הקרות המים של הבריכה המחוממת קצת, נראים לי חמימים להפליא :)