תקווה לחולה?
דיון מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה - תמיכה
שלום לכולם אני כותב בשם אבי(כבן 70) חלה לפני שנתיים בקוליטיס. כל הנסיונות הרפואיים אצל מיטב הרופאים בירושלים לא צלחו עדיין... ואבי סובל מיציאות רבות במשך היום ולמעשה הוא נמנע מלצאת מהבית אלא לארועים מיוחדים. כרגע הוא מאושפז בהדסה שם מנסים להחדיר "קוטיזון" דרך הוריד, לאחר שהטיפול התרופתי והאנטיביוטי לא הטעיל. אני קורא בפורום כי יש טיפולים הומאופטים אשר הצליחו לכמה אנשים. עד כמה ניתן לתלות תקווה בטיפול שכזה? ולמי ממולץ מנסיונכם לפנות? אשמח מאד לקבל תגובותיכם. תודה
כל טיפול לא משנה מהו אינו יכול לעזור לכל אחד מכיוון שהמחלה ו/או החולה זה אינדיוידואלי אז כך זאת בחשבון
לדעתי,במקום שהרופאים נכשלים אנחנו צריכים לעזור ולמצוא את הפתרון . לדעתי הבעיה היא בחומציות יתר של המעיים שגורמת למחלה.להפחתת החומציות יש תרפה,לוסק ויש להתחיל בכך. יש לנסות לפחות ולחזור ולעדכן אותנו לתוצאות. החומציות יתר מזיקה למערכת ופוצעת את המעיים וצריך לתת להם לנוח. כל טוב.
קוליטיס במבוגרים הוא יחסית יותר נדיר, למרות שלאחרונה עם עליית תוחלת החיים זו גם תופעה שמתגברת. עד כמה שהבנתי באחר הכנסים - יותר קשה לטפל במבוגרים כי המעיים שלהם בד"כ כבר ככה לא משהו, והתחדשות התאים איטית כך הגוף מתקשה לרפא את עצמו גם עם עזרה של סטרואידים. הנסיון עם טיפולים הומיאופטיים ואחרים של אנשים בפורום הוא מגוון. אלה שמצליח להם - מספרים יותר מאלה שלא, אבל אני חוששת לצערי שאלה שהאלטרנטיבות ממש עזרו להם לטווח ארוך הם מיעוט. בכל אופן, נזכרה פה השיטה של שטראוס, ודיאטת הדפ"ם (שיותר מתאימה למחלת קרוהן דוקא), וגם הומיאופטיה ורפואה סינית. מנסיוני האישי עם הומיאופטיה ועם דיקור סיני ועם רפלקסולגיה ועם הרבולוגיה ודיאטות טבעוניות - אף אחת מהשיטות לא עזרה לי, אולי בגלל שלא היתה לי סבלנו וכוח רצון להתמיד באף אחת מהן. כל השיטות הללו דורשות שינוי לא קטן באורח החיים, שלא כל אחד מסוגל לעשות, בפרט לא בגיל מבוגר כשההרגלים כבר מקובעים די חזק. אבל - אפשר לנסות. רק בזהירות ולא לעשות שטויות.
