הקאמבק של הקרוהן

לאחר כארבעה חודשים אחרי הניתוח שבהם הרגשתי טוב ואכלתי טוב חוזר אלי ה.......... קרהון, איזו הפתעה, "ממש התגעגנו" אבל הפעם באזור הסיגמה במעי הגס, שכבר הודלק אצלי בעבר אך בניתוח המקום היה נקי, כנראה בגלל הסטרואידים, בניתוח כרתו את סוף המעי הדק, עכשיו אני על ציפרו , פלג' , אזופי, גסטרו , פרמין,סידן וחלב נאקה (תקוותי החדשה) מקווה לדחות כמה שיותר את הסטרואידים. האם לפי דעתכם היצרות באזור הסיגמה יכולה להיות צלקתית? אין לי כוח לעוד ניתוח למרות שמורפיום זה אחלה. רן

חכה עם תכנון הניתוח הבא, זה עוד מוקדם. יכול להיות שההרגשה הרעה הזו תחלוף. אולי התרופות והחלב יעזרו. הצרויות נוצרות מדלקת קשה ופגיעה עמוקה בכל רבדי המעי. המעי כבר מאבד קצת מהצורה שלו. בד"כ שמורידים את רמת הדלקת המצב משתפר מאוד גם אם המעי לא התרחב כולו. תאים מתחדשים והגוף יכול לנקות את עצמו מדלקת. כמובן שככל שהפגיעה יותר קשה אז הסיכויים לריפוי נחלשים אבל בכל זאת... האם שינית משהו בתזונה? אולי זה הזמן להתחיל לאכול אחרת. וחוץ מהתרופות הרגילות אתה לוקח דברים נוספים? כמו פרוביוטיקה, צמחי מרפא וכו'. בקיצור יש הרבה מה לעשות ואפשר לשפר את המצב.

רן, אני חושבת שיותר מדי מהר מאז הניתוח התחלת לאכול כרגיל. היה עליך לעשות זאת בהדרגה. אני עברתי ניתוח לפני כ-3 חודשים, יש לי מדי פעם כאבים ,אך הם חלשים יותר (גם אני חולה בקרוהן). כבר הזכרתי בעבר שאני מטופלת אצל מרפא שמרפא ע"י תזונה. נכון שזה עדיין בהתחלה, אבל אני מרגישה שעם קצת רצון טוב ואופטימיות מצבי ישתפר. התמדה זה מה שחשוב עכשיו. אם אתה רוצה אז תפנה אליי לאי מייל ואתן לך את מס' הטלפון שלו. נכון, הוא גר בירושלים אבל זה שווה את הנסיעה. אם אתה לא מאמין בזה אז חכה שאכתוב שוב אם משהו ישתפר ואם אני יכולה לאכול עוד בטיפול השני שלי אצלו שיהיה ביום חמישי הבא... בכל מקרה לי הבטן עדיין נפוחה מהניתוח בגלל שנשארה שם דלקת ובגלל הסטרואידים, אך ביום חמישי אני לוקחת את הכדור האחרון . ערגה

שוב, המטפל שלי מרפא ע"י תזונה. כרגע, אני אוכלת אבטיח, מלון, או אבטים או אגס מרוסקים בבוקר. בערב ובצהריים אני אוכלת ירקות מבושלים ומרוסקים ללא כל תבלנים.

כמובן שלא התחלתי לאכול הכל ישר אחרי הניתוח, הכל נעשה בהדרגה, ירקות עדיין לא אכלתי (כבר שנתיים). כרגע, כמו שסיפרתי התחלתי עם חלב נאקה. אני בטוח שההתפרצות באה לי עקב הלחץ שאני נתון (אני נמצא במסגרת מאוד קשה) אז אני מאמין שהכל תלוי בי. ובטוח שהכל יהיה בסדר, את הניתוח לקחתי בקלות, מה שחשוב לי זה איכות החיים שכרגע קצת השתבשה. רן

כשחולים המצב קשה, הכל נעשה קשה,הסביבה סובלת גם,צריך להתאמץ להבריא,צריך כולנו להתגייס,נראה לי שיש טעות בטיפול בנו,זה לא רק בנו,יש בכל מקרה מהפכה במדינה כך נראה וכך גם ברפואה שפשטה את הרגל לפחות מבחינה כספית. שיסלחו לי על הביקורת,אני מקווה שמבינים אותי ולא כועסים עלי. אני מקווה שאני עוזר לרופאים שרוצים ולא כל כך מצליחים לתקן אותנו. צריך לדעתי יותר להאמין שלהיות חולה כרוני זה לא חובה ושאפשר להבריא,חיובי,מחשבה חיובית. היה היום בערוץ 10 על אישה שנוסעת לגרמניה לטיפולים בסרטן,זה לא הגיוני,יש כאן מספיק מוחות,לא ? כל טוב.