חתונה

אני כותבת במטרה למצוא אוזן קשבת שתעזור לי במקצת בדילמה שאני עומדת בפניה. אני חולת קרוהן וחברי לחיים גם הוא חולה. נפגשנו לפני כשנה וחצי והחיבור התרחש כמעט מייד. אני חושבת שזה בעיקר עקב היות שנינו חולים, דבר שחסך אי נעימות רבה בצורך להסביר על המחלה לבן זוג חדש. דבר שהיה לי מאוד קשה להתמודד איתו בשנים שלפני כן. אנו גרים ביחד כבר כחצי שנה ולפני זמן לא רב הוא הציע שנתחתן. אמרתי שאני צריכה לחשוב על זה משום שלמרות שזה "חתיכת נייר" לדעתי זה צעד שאין להקל בו ראש. הבעיה היא שאני חושבת שאני צעירה מדי בכדי להתחתן ( 24)וגם אני מתחילה לחשוב שהקשר בינינו נוצר על בסיס העובדה ששנינו חולים וזוהי הבחירה הנוחה לעשות. אני מודעת לעובדה שהעיצה שאני מבקשת היא דבר גדול לעשות, במיוחד מאנשים שאינני מכירה. לכן כל שאבקש הוא מספר נקודות אור שיעזרו לי לראות את הדברים בקלות יותר

קודם כל מזל טוב! שנית, את יכולה למצוא הרבה נקודות אור. זאת שאני יכולה למצוא עכשיו היא שבן הזוג מבין אותך כשכואב לך כי גם לו זה קורה והתזונה שלכם גם דומה, כך שלא צריך להכין אוכל "מיוחד"לאחד מכם, אלא לשניכם. כרגע זה מה שאני יכולה להעלות בדעתי, אני בטוחה ששאר חברי הפורום יענו לך בשמחה. נ.ב.- גם אני הייתי רוצה ידיד או משהו כזה שמבין לליבי בנוגע לקרוהן... ערגה

היי אנונימית קודם כל מזל טוב...בנוסף אני יכולה לומר לך שאומנם החיבור וההכרות שלך עם בן זוגך היתה בעקבות המחלה, אבל תזכרי דבר אחד אם לא היה לכם דברים משותפים מעבר למחלה לא נראה לי שהייתם ממשיכים בקשר זוגי במשך שנה וחצי. כך שנראה לי שאין לך מה לחשוב שזה בגלל המחלה ועניין של נוחות. הבחירה שלך להסכים או לא צריכה לבוא מהתחושה אם את רוצה לחיות אם אדם זה או לא. לא קשור שאת רק בת 24 והמחלה. תחשבי בינך לבין עצמך מה את רוצה, ואל תחפשי סיבות מסביב. יש הרבה סיבות ומצבים שמחברים בין שני אנשים, ואנשים מכירים בכל סיטואציה, רק הגורך קובע איך ואת מי נפגוש. אני יוצאת עם מישהו שהכרתי במקרה בתור לרופא שיניים וקצת אחרי שיצאנו הוא סיפר לי על המחלה והיום אנחנו כבר גרים ביחד מזה כמה חודשים. ואני זוכרת לאחר תקופה שיצאנו ביחד התלבטתי אם להענות להצעה לעבור ולגור ביחד בגלל המחלה שלו , ואיך להתמודד עם זה. בכלל היו הרבה נשמות טובות שאמרו לי לעזוב אותו ומה אני צריכה את התיק...והרבה לא פרגנו למהלך. אפילו התייעצתי עם חברי הפורום בכלל על חיים עם אדם כזה ועל עתיד ביחד, ובטח יהיו חברי פורום שיזכרו את ההתלבטויות וההתכתבויות שלי. ואני יכולה לומר לך שכיף לנו ביחד ואנחנו ביחד ללא קשר למחלה שלו . ואם יום אחד ימאס לי מהקשר אני יודעת שזה יקרה בגלל שאין יותר בקשר אהבה ולא בגלל המחלה. לכן בהחלטה שלך את צריכה לחשוב רק אם יש בקשר אהבה, תקשורת טובה וכיף. לא לחשוב על נוחיות ועל המחלה זה לא רלוונטי בשיקול. בהצלחה לך בכל החלטה שתבחרי גלית

לאנונימית שלום להחליט עם מי אתה רוצה לבלות את שארית חייך היא החלטה לא קלה בכל גיל (לא רק בגיל 24) היא יותר קשורה למידת ההתאמה בין בני הזוג ברמת המחשבות, רצונות משותפים מטרות ועוד לא דיברנו על אהבה הרגש שמניע את מערכת היחסים מלכתחילה. את צריכה לשאול את עצמך אם אתם מתאימים ללא קשר למחלה. אם את מרגישה שהחיבור נוצר בניכם בגלל נוחות שלך לספר על מחלתך למישהו שחולה באותה מחלה אז זו לא סיבה להתחתן. יתכן שהקשר בניכם התחיל בגלל נוחות מצידך אך לאחר מכן התפתח לאהבה? ישנם זוגות שאחד מבני הזוג הוא חולה והקשר בניהם הצליח וישנם זוגות בריאים שנפרדים. סיבת היותו של אדם חולה מהווה שיקול נכבד בהחלטה להתחתן אבל לא רק.

קודם כל תודה לאנונימית על השאלה שבזכותה קראתי את תשובתך. ההתלבטות שלך זכורה לי היטב, וכך גם התשובות הרבות שקבלת. איזה יופי לקרוא עכשיו מה קורה אתכם. שיהיה לכם הלאה כל טוב. אני ממש שמחה עבור בן זוגך שאת היא בת זוגו, ואני בטוחה שיש לשמוח עבורך שהוא בן הזוג שלך.

החלטה על נישואין היא החלטה מאוד רצינית, והחששות שאת חוששת אופייניות להרבה צעירים (ומבוגרים) בלי קשר למצב בריאותם. ברור שאין אפשרות לענות לך תשובה ממצה, אבל אנסה להעלות כמה נקודות למחשבה: 1. אין לי ספק שהקשר שנוצר ביניכם הוא לא רק על רקע המחלה. אחרת זה היה כאילו אמרת שחולה הקרוהן הראשון שהיית נפגשת איתו היית יוצרת איתו קשר משמעותי. לכן, את יכולה לברר עם עצמך מה הדברים שמשכו אותך אצל בן זוגך ושבגללם המשכת בקשר עמו מעבר לנושא החולי. 2. ברור קודם שאת צריכה לעשות עם עצמך, זה אם את בכלל רוצה להתחתן. המושג מוקדם או מאוחר הוא מאוד אישי. יש צעירים בגילך שהם כבר הורים, ויש "צעירים" בני 30 ויותר שהיו להם הזדמנויות להינשא ובכ"ז החליטו לא לעשות זאת 3. אם את רוצה להינשא, את יכולה לבדוק עם ה"פירפורים" הם לא הפירפורים הנורמליים שמאפיינים את הזמן של לפני ההחלטה - האם זה הזמן הנכון? האם זה האדם שאתו אני רוצה לבלות כל חיי? האם זה האדם שהייתי רוצה שיהיה האב של ילדי. 4. פעם שמעתי משהו נחמד - תבדקי איך את תרגישי אם תעזבי אותו ואחר כך תשמעי שהוא מתחתן עם מישהי אחרת. האם תפרגני לו? האם תקנאי קינאת "מקנאים"...? האם תרגישי חרטה???? 5. והתשובה שנכונה לגבי כל התלבטות - תבדקי את היתרונות והחסרונות של כל החלטה. זה נשמע מאד לא רומנטי לעשות חישובים כאלה בנושא שהבסיס שלו הוא אהבה וקרבה, אבל זה בסך הכל מאוד משוב לקראת החלטה כל כך חשובה בחיים. 6. ועוד משהו קטן- זו הזדמנות לבחון את יחסיכם ההדדיים: עד כמה אתם משתפים אחד את השני בהתלבטות. איך בן זוגך מגיב להיסוס? האם הוא מכבד את רגשותייך? האם הוא מבין אותך? האם הוא פגוע ועויין? בסך הכל, זה דגם ראשוני למה שיכול לקרות בעתיד. חיים משותפים מלווים בהרבה קונפליקטים, דילמות ובעיות - החוכמה היא לא שהם לא יקרו - בעיות זה דבר טבעי - אלא , איך אתם ביחד יכולים להתמודד ולפתור אותן. מאחלת לך שתחליטי ההחלטה הנכונה לך ולכם ומאחלת לך כל טוב בכל החלטה ריקי

האם את לא מפחדת מהגנטיקה שבמחלה?

שבת שלום לך אנונימית, אני מאד אשתדל לענות על פי השקפתי ודרך נקודת מבטי כחולה וכגרוש. קודם כל והחשוב ביותר לטעמי הוא להבין שחתונה עושים מאהבה או לא עושים בכלל.. .:-],כן ממש כמו בחומוס..,במידה ותחליטי להתחתן תהיי בטוחה כי הינך שלמה עם עצמך בכל מאת האחוזים וכי את מתחתנת מאהבה ולא מנוחות או משיקולים לא רלוונטים אחרים. ומשפט שהחדירו בי עוד מהיותי מ"פ בצבא ושסוף סוף אני מוצא לו שימוש..."אם יש ספק אז אין ספק!". בקיצור ,אם הינך אוהבת אותו ומאוהבת בו ללא כל קשר למחלתכם,ואם הינך מרגישה מוכנה לצעד זה ,אז לכי על זה ושיהיה במזל,אך אם יש בך ספק , ואת לא משוכנעת מהוא הצעד הנכון,אז הצעתי אליכם היא להמתין עד אשר יהיה ברור לו ובעיקר לך,מה אומר ליבך. מאחל לכם רק טוב,בריאות ואהבה. אלי גולני.

כל מילה בסלע!.

קודם כל, אם הקשר ביניכם נוצר על בסיס המחלה המשותפת שלכם, זה לא כל כך רע, ולא בטוח שזו סיבה לא להתחתן. אולי זה לא סימפטי, אולי היתה יכולה להיות לזה קונוטאציה יותר טובה אם הייתם מכירים על בסיס אחר, אבל אם יש ביניכם חיבור מיידי, ואם אתם מתחברים בעוד דברים, מה טוב. אין סיבה להפוך אץ המחלה לבעיה, במקום שבו היא לא מהווה בעיה (כך, לפחות, אני מבין מהתיאור שלך). הרי למצוא חבר לחיים, גם לאנשים שאינם חולי מחלה כה קשה, זה לא דבר קל. חבל להפסיק קשר טוב, כי זה עלול להשאיר אותך לבד לעוד זמן רב, שבו תאבדי הרבה אנרגיות בחיפוש אחר בן זוג טוב, מה גם שלפי התיאור שלך המחלה מקשה עוד יותר על יצירת קשרים. אינני יודע מה טיב הקשר ביניכם, אך אני יוצא מנקודת הנחה שהוא טוב. יחד עם זאת, אם את רק בת 24, שזה באמת לא גיל שיש מה למהר להתחתן בו (לפי עניות דעתי), אולי באמת לא כדאי למהר זאת. אבל אם את חושבת שהחבר שלך הוא הגבר המתאים לך ביותר, אולי אפשר להגיד לו שאת מאוד רוצה להמשיך עם הקשר, אך גם שכדאי לחכות עם החתונה עד שתהיו שניכם יותר בשלים לכך.

על העיצות ושיתוף הדעת. אני לא יודעת אם אגיע להחלטה בקרוב, ואני מאוד מקווה שבן זוגי יתמוך בכל מה שאחליט. לנטע, המחשבה על הגנטיקה של המחלה חלפה במוחי מספר פעמים. קראתי פעם שלהורה חולה בקרוהן יש סיכוי שהילד יהיה חולה וכאשר שני ההורים חולים הסיכוי יותר ממוכפל. האמת שלא חשבתי על זה ממש לעומק משום שכרגע אני לא ממש חושבת על ילדים, כמובן שבעתיד כן, אבל אין מה לעשות. לכל אחד יש את הקוד הגנטי שלו שטומן בחובו אינספור דברים שיכולים אף לא להתבטא, ואולי בשילוב מסויים הם יוכלו (גם לאחר שלא הופיעו במשפחה מסוימת דורות רבים). מה שאני בעצם מנסה להגיד שיכול להיות ששילוב גנומים של שני אנשים יכול להוביל לכל דבר ולאו דווקא קרוהן, קוליטיס או שאר "דברים נפלאים" שכאלה.