מחשבות בכוון אחר

הרשו לי להביע דעה קצת שונה ממה שהובע כאן בפורום. כולנו כאן עם המחלה, וכאשר חבר/ ה של חולה קוליטיס / קרוהן, שואל איך זה לחיות עם בן זוג חולה, כולנו כאן בדעה ש " לכל אחד יש איזו בעיה, ואף אחד לא יודע מה יפול עליו פתאום, ולא בהכרח זה צריך להפריע לזוגיות.. בלה...בלה.. " . ובכל זאת. לדעתי תהיו כנים: זה לא קל. להכנס לקשר שבו אחד מבני הזוג חולה במחלה שיש לה מיגבלות, שמצריכה התחשבות מיוחדת, ויתורים, התמודדות עם משברים ומצבי רוח... זה לא קל, ולא לכל אחד יש את הכוחות הנפשיים והפיזיים להתמודד עם זה. אם בתי , בבוא העת, תבוא אלי ותגיד לי שהיא הכירה בחור חולה קוליטיס, אני אספר לה מה בדיוק מחכה, בתרחיש הכי פאסימי, כדי שתדע מה בדיוק מחכה לה לפני שתחליט להדק את הקשר. וכל אלה שאומרים " אם הוא עזב אותי אז במילא הוא לא היה אחד ששוה להצטער עליו ". אינם לדעתי, הוגנים. תבחנו טוב את איכות החיים שלכם בזמן התקף ותגידו לי שתמיד תהיה אהבה שתחפה על הכל... אני בכנות לא אהיה מאושרת אם הבת שלי תיכנס לקשר כזה בעינים לא מפוקחות. ואני מרשה לעצמי לומר את הדברים רק משום שאני חולה בקוליטיס. כמובן שזה שונה כאשר במהלך נישואין אדם נהיה חולה ובן הזוג נוטש, על זה אין מחילה, כי באמת אף אחד לא יודע מה יפול עליו ומתי, אבל להיכנס לקשר שמלחתחילה בן זוג חולה במחלה שמשפיעה על איכות החיים, על זה צריך לחשוב טוב. דבי

דבי שלום שאלה לי אליך האם מישהו יודע מה יקרה לו בהלך הנישואים ?איזו מחלה תיפול אליו?????

נכון שלא לעולם חוסן, ואף אחד לא יודע מה יקרה לו ומתי. כתבתי בפרוש !! אבל להיכנס לקשר שמלחתחילה דורש התמודדות לא קלה ושלא כל אחד יכול לעמוד בא, קשה לדרוש זאת מכל אחד, מבלי שידע בדיוק למה הוא נכנס. אני חושבת שזה לא הוגן. כל אדם צריך לקבל אינפורמציה אמיתית, אובייקטיבית עם מה הוא יצטרך להתמודד ולחשוב טוב אם יש לו את הכוחות לכך. ואנחנו צריכים לקבל בהבנה כל החלטה. אותנו אף אחד לא שאל אם יש לנו את הכח להתמודד, וכל אחד מתמודד פחות או יותר. אבל אדם ששפר מזלו והוא צעיר ובריא, לא הוגן מצדנו להגיד שהכל בסדר, מצד שני לכולנו מגיע לחיות עם בני זוג חיים רגילים, וברוב הזמן זה אפשרי, אבל מגיע לנו שבן הזוג שהחליט לקשור את חייו איתנו יעשה זאת מתוך שיקול דעת רציני, מתוך ידיעה ברורה למה הוא נכנס ושזה לא תמיד יהיה קל. ידעתי שמה שאכתוב יעורר אצל כמה חברים התנגדות ואולי כעס, האמת , לא חשבתי שזה יבוא ממך , משום שאת אדם מבוגר יותר , עם ילדים, ואדם בוגר שמגדל ילדים וחושב על עתידם רואה את הדברים אחרת מבחורות או בחורים צעירים. אבל, כל אחד ודעותיו, נכבד את כולם. דבי

אני כחולת קוליטיס אכיר תודה לכל אדם שיבין אותי בזמן ההתקף ובלעדיו(חברים ,משפחה ) וכל שכן חבריו של בני הלוקה גם בזה ,שיתחברו אליו יבינו וישארו איתו למרות ועל אף הכל. כמובן שאם ידעו וייודעו על כך, היתיחסותם והישארותם בקשר איתו, תהיה הכי אמיתית שאפשר, מתוך חיבה ואהבה וקשר טוב ולא מתוך סיבה אחרת. בזה ניתן כמובן ניתן לראות את איכות חבריך,, "אמור לי מהם הם חבריך ואומר לך מי אתה" לכן כמו שכתבו כאן אחרים ובינהם דוד הצעיר, שהקולטיס לא צריכה להוות מכשול ולא בעיה ביחסים אלה ההפך , יכול להיות באמת קצת יותר נחמד להישאר בית ,או להגמיש עמדות ,להבין ,לתת יותר ,להיות הומניים ,אותנטים, ואנושיים-זה מחזק את הנפש של הבן הזוג(הלא חולה) וכמובן גם את הקשר. (הקושי נימדד ככזה רק אם יש היתנגדות ורתיעה פנימית מצד הבן זוג בגלל חוסר הבנה ואי קבלת מידע נכון בקשר למחלה .ואז יש את האי נעימות וכל השאר) וזה בהחלט לא חיב להיות כך. יש תקווה ואל יאוש לכל הרווקים מי שירצה להיתקרב אליכם בגלל אישיותכם לא יתרחק בגלל מחלה שאפשר לחיות איתה ולצידה. שלכם ויוי.

מדהים איזה דיון אמיתי נפתח בעקבות המחשבות בכוון אחר......... תודה עידית

מאיפה לי לדעת... :-)

זה כמדומני בעקבות "בת זוג של חולה קוליטיס",,,,,,,,שלך אם תירצי מה החלטת? ללכת עם או בלי? שלך ויוי