איך זה להיות רווק עם קרוהן?
דיון מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה - תמיכה
לפי הסיפורים של אלי ותומר זה מאוד מעליב להיות חולה ונשוי.
אני מניחה שבכל קשר זוגי יתכנו בעיות סביב מחלה כרונית, ולא רק בקשר זוגי אלא גם בתוך משפחות, בין הורים לילדים ובין אחים ואחיות שאחד מהם חולה... בתור מי ש"סוחבת" את הקוליטיס מגיל הצבא, היו לי חברים גם כשהייתי בריאה וגם אחרי והמסקנה שלי היא שאי אפשר לעשות הכללות. היו כמה בחורים שזה הפחיד אותם נורא, וברחו, וטוב שכך. נראה לי שאלה מהסוג של אשתו של אלי.... יותר עדיף בלעדיהם.. היו אחרים שדאגו קצת אבל הסתדרו עם זה, ותמכו ועזרו והתחשבו. אבל אי אפשר אולי להמנע מקיטורים פה ושם, כשמבטלים תוכניות, או כשאין חשק לכלום, כולל סקס, או כשאני קמה באמצע הלילה מאה פעם וגם הוא לא מצליח לישון, רק שלו אין אפשרות לקחת יום מחלה למחרת. קרה לי שהייתי צריכה להעיף אותו מהשירותים היחידים בדירה, באמצע... קרה שבאמצע דייט ראשון או שני, כשעוד אין לו מושג, אני רצה לשירותים שלוש פעמים באמצע משפט שלי, או שלו, והוא בטח חושב לעצמו "מי זאת הפסיכית הזאת?". אבל בגדול - יש יותר אנשים שמבינים מאנשים שלא, וברוב המקרים אם מספרים על המחלה ועל המצב בזמן המתאים ובצורה נכונה, זה יתקבל בהבנה, כי כמו שאמרה הגברת המצחיקה בכנס ששכחתי את שמה - לכולנו יש איזו "מחלה" שבן הזוג צריך להתמודד איתה - וזה יכול להיות קוליטיס, קרוהן, אסטמה, משקפיים, שתי ידיים שמאליות או אמא פולניה....
