קרון ו-DMSO מישהו ניסה?
דיון מתוך פורום גסטרואנטרולוגיה - תמיכה
אהלן, פעם ראשונה שאני בפורום... אני סובלת מקרון 4 שנים ובשנה האחרונה הייתי בבית חולים עם 3 התקפים של סתימות... קניתי בארצות הברית DMSO, אומרים שזו משחת פלאים שמרפה דלקות פנימיות ועוד...(אין לה אישור של FDA) ניסיתי והבטן שלי בערה! מישהו ניסה? מכיר?
ואישית - כל מה שמוכתר בכותרת "פלאים" מיד מעורר אצלי פעמוני אזהרה.
לפני שהתחלתי להשתתף בפורום הזה הייתי בפורום אחר של יאהו או של egroups (נדמה לי שגם את טליה השתתפת שם ) ושם נודע לי שנה שעברה מפי אחד המשתתפים על חומר הפלא הזה וגם הוא נתן כתובת של אתר של איזה מיקרוביולוג שנותן סיפור על חולת קרוהן שמצבה השתפר פלאים וכו' והוא גם נותן הסברים משכנעים למה הוא חושב שזה עובד טוב. אז קודם כל DMSO זו לא משפחת פלאים אלא חומר תעשייתי מסוכן אפילו ,שמסוכן לשים אותו על העור מאחר והוא חודר לעור בשלמותו וכך יכול להכניס גם חומרים שנמצאים באותו זמן על העור ואולי הם מזיקים. חוץ מזה יש לחומר חומר מקביל שההבדל ביניהם הוא מספר האטומים של החמצן וע"פ אותו אחד הוא מסביר שבגוף האדם יש מעבר מחומר אחד למשנהו בתהליך של חמצון או משהו כזה. לחומר השני קוראים MSM והוא יותר בטוח לשימוש וגם נמכר בבתי טבע כתרופה או משהו כזה לדלקות פרקים אם אני לא טועה.החומר הזה למעשה נדמה לי טבעי. אני ניסיתי את הMSM וגם אני הרגשתי חום או בעירה .כלומר זה גרם להחרפה ולא לקחתי מזה יותר משני כדורים או שלוש. בקיצור אני לא הייתי נוגע בזה,אבל כשמגיעים לייאוש מתחיל השלב של לנסות כל מיני דברים שבמקרה שלי זה כדי להימנע מניתוח ולא בהכרח מתוך גישה הגיונית.
אני עוד מתלבט אם ללכת להילרית בנתניה שהוצגה כאן ע"י רונית.4 טיפולים 350 שקל כל טיפול.אולי רק אז אני אהיה רגוע ואלך לעשות ניתוח בלב שלם.בהנחה שהמצב שלי לא ידרדר לפני כן. למזלי יש לי רופאה כללית חדשה איכפתית והיא עשתה לי בדיקות דם מיוזמתה וראתה שיש לי אנמיה חזקה ,ברזל 13 והמוגלובין 9.8 . אני לוקח נסקובל בשביל בי12 ע"פ ההנחיה שלה וגם היום קיבלתי עירוי ברזל venofer שאני מרגיש בעקבותיו יותר חי. מעניין שמאז שהתחלתי עם b12 אני מרגיש יותר רגוע נפשית.לפני כן היו לי מספר חודשים של מצבי רוח רעים מאוד.יש לחוסר B12 אפשרות להשפעה על מערכת העצבים. ואני שואל את עצמי כבר מספר חודשים מאז ינואר למה כל הניסויים האלה.למה לא ללכת בצורה רגועה ובהשלמה לניתוח במקום לסבול ולסכן את עצמי. זה כאילו שיש בי שני אנשים.אחד אומר שהגיונית זה מה שצריך לעשות ואחד שמתמרד ולא מוכן להשלים ורוצה להמשיך להלחם עוד קצת.רק עוד קצת. מישהו מכיר את זה?
