ברמיסיה (יחסית) ועדיין כל יום מבקר בפורום

בהמשך לתכתובות ולתגובות בקשר לשילשולים (ולטליה- אני ברמיסיה יחסית אני מתאר לעצמי, ועדיין מבקר כל יום בפורום- אני רוצה לדעת מה שלום כולם, מה חדש) המחלה הזאת, כך אני מרגיש, נמצאת כל הזמן ברקע. כל פעם אני חושב שאני מתרגל, וכל פעם פתאום זה מדכא אותי.בראש ובגוף. לא כל הזמן, אבל זה כל הזמן נמצא שם. המחלה הזאת שינתה אותי, את החיים שלי, את היחס שלי לעצמי, את היחס שלי לאחרים. המחלה הזאת גמרה לי את חיי הסקס- לא יודע מה הקשר, פסיכולוגיה בגרוש, לא בא לי. בינתיים , אני בדיאטה של כל מיני דברים שהורדתי מהתזונה שלי, מקווה שעוד שבוע אוכל לדווח לכם (אני "השפן התזונתי") על סיום חמישה חודשים.... תודה לאל אני מרגיש טוב (הכל יחסי) אבל זה כבר לא אותו דבר.אולי אני כפוי טובה אבל זה באמת משהו ששינה אותי לרע.

אתה יודע, אני עוקבת אחרי הדיונים כאן כבר די הרבה זמן, ומאוד התרשמתי ממך, וכאשר כתכת שהמחלה שינתה את חייך קיויתי לרגע שאולי התכוונת לטוב. אני יודעת, זה נורא קל להטיף מהצד לאיך אפשר לעשות אחרת, וזה בטח נשמע התנשאות- אבל תאמין לי שאני כותבת את דברי מתוך לב כואב ואוהב. אגב, בן כמה אתה (זה בגלל חיי הסקס שנגוזו)? אז אני כבר בת יותר מ-50 (טיפ טיפונת) וכאשר הייתי בת 20 בעלי דאז, נהרג במהלך השרות הצבאי וכל עולמי חרב. ונדמה היה לי שאי אפשר למצוא אושר בחיים. וגם אני ראיתי את העולם לגמרי אחרת. אבל במשך השנים, התחלתי להבין שהחיים שלנו מוגבלים, ושהרבה דברים בחיים לא תלויים בנו - ןלמדתי למצוא אושר בהמון דברים קטנים. זה עשה אותי, אגב, אמא הרבה יותר סבלנית ומקבלת- כי לא דרשתי הרבה מהחיים בכלל ומהילדים שלי בפרט. זה גם עושה אותי בת זוג, מצד אחד טובה יותר, אבל מצד שני, גם מרוצה יותר מבן זוגי- למרות החולשות שלו. אני לא יודעת מה אתה יכול לקחת ממה שכתבתי כאן. אבל מאוד הייתי רוצה בשבילך, שתרצה ושתהיה מסול לחפש דרך "לנצל" את הצרה שנפלה עליך כדי לבחון את החיים שלך ולראות איך אתה יכול להוציא מהם את הטוב. למשל, לבחור רק את החברים שאתה באמת אוהב, לחפש עסוק רק בתחום שמעניין אותך ולא מה שמקובל ודברים נוספים- בטח יהיו לח'ברה כאן רעיונות שונים ואולי אתה תוסיף כמה רעיונות...

היי ד.ר, אני שונא את המחלה הזאת ממש והלוואי ואף אחד מאיתנו לא היה סובל ממנה אבל למדתי כל כך הרבה דברים ממנה. אני אדם הרבה יותר טוב עכשיו...הרבה יותר סובלני ,הרבה יותר רגיש לסבלם של אחרים,חי את החיים בצורה רגועה יותר ולא מחפש תחרויות (בעבר הייתי תחרותי מדי). לנעמי מה שכתבת מדהים - אני לא יכול אפילו להתחיל לחשוב מה עבר עליך...יישר כוח. סיפורים כאלה גורמים לי להבין שהמחלה הזו היא רק מכשול קטן בדרך אל האושר ואפשר להיות מאושר - כל מה שצריך היא לצאת מהעולם התחרותי שאנחנו חיים בו. לד.ר תודה רבה.מה שכתבתי לך כתבתי גם לעצמי. עשיתי כמה החלטות במהלך הכתיבה הזו. רון

חג שמח לכולם נעמי אהבתי את מה שכתבת -מי כל אחד אנו שואבים כוח. לכל החברים :החיים קצרים מידי מיכדי שניטבע במחלה . צריך לדעת לימצוא גם את היופי בחיים ולא לחשוב רק על המחלה ,עצם המחשבה מביעה אותנו להרגיש חולים. סיפור קטן:אני כרגע עם בטן תפוחה ,אף מיכנס לא עולה עלי ,וכדי להסתיר את המצב אני לובשת בגדים גדולים במיספר מידות,ולמה אני מספרת את זה? אני לא רוצה שירחמו עלי וישאלו שאלות.אני מישתדלת להרגיש בריאה וכשואלים אותי לשלומי אני עונה חייה. ולמה?כמו שנעמי כתבה"למדתי למצוא אושר בדברים קטנים" ואני חושבת שזהו מישפט שצריך לאמץ-תודה נעמי. המשך שבוע נעים ומאושר מרגלית

תודה על מה שכתבת נתת לי הרבה חומר למחשבה. לא כל כך הבנתי דבר אחד התאלמנת בגיל צעיר אבל לא כתבת אם נישאת בשנית אבל אפשר להבין שכן. תקני אותי אם אני טועה.

מזה שלוש שנים (מאז ההתקף השני שלי) אני רק צומחת. אני מעריכה יותר את החיים, אני מודעת יותר לעצמי, אני דואגת לעצמי יותר, מטפלת בגוף שלי, ובנפש שלי, אני מכירה את גופי בצורה שאדם רגיל בד"כ לא זוכה להכיר. אני מתפתחת בצורה רוחנית ונפשית ולומדת המוווון!! הגעתי להמון מקומות (לא פיזיים) שאני לא חושבת שהייתי מגיעה לולא המחלה. בכלל, המחלה הזאת גרמה לי לגדול! (נשמע כאילו אני ממש מודה לה...)

למה אתה מתכוון שהמחלה גמרה לך את חיי הסקס אתה יכול לפרט? אם הדגש הוא באופו מכני או ריגשי?