לצחוק או לבכות? באמת כדאי לקרוא

התגלגל לידיי היום מגזין בשם "בריאות על בוריה" מחודש ינואר 2003. מתפרסם שם ראיון עם ד"ר אהוד מלצר (גסטרו עם רשימת תארים והתמחויות מרשימה) וככה נפתחת הכתבה: "וולטר, הפילוסוף והדרמטיקן הצרפתי, שחי בין השנים 1694 ל - 1778, האריך ימים חרף העובדה שסבל מכמה מחלות גסטרו והתעלם מעצת רופאיו. כשנשאל פעם לפשר התנהגותו חסרת האחריות, חייך וולטר ואמר כי: "הרופאים רושמים תרופות שהם יודעים עליהן מעט מאוד, כדי לטפל במחלות שעליהן הם יודעים עוד פחות, לבני אדם שאין הם יודעים עליהם דבר..." אני מסתכל על שלוש השורות האלה, ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות? ......................................................................................................... הנה כמה דברים מהראיון ממש במשפטי מפתח: אסיפירין על הקיבה יש לאספירין השפעה לא חיובית, אך על המעי הגס יש לו כנראה השפעה חיובית, הואיל ויש לו איזשהו אפקט המונע היווצרות של פוליפים וגידולים. בקיבה, האספירין עלול לגרום, למשל, לדימומים. ....".וידאו קפסולה" אורכו של המעי הדק הוא שבעה מטרים, כלומר מהווה כ-70-80 אחוז ממערכת העכול. אמנם נכון שמספר הפתלוגיות שיכולים לאבחן באמצעות הוידאו קפסולה במעי הדק שלא ידענו בעבר הוא לא גדול מאוד, אך הדבר בהחלט מקדם את האיבחון. מדובר בפיתוח ישראלי המסמל פריצת דרך משמעותית. רמיקייד - נועדה לטפל במחלת קרוהן פתרון לא רע לאותם חולים שסבלו מאוד ולא הגיבו לתרופות המקובלות עד להופעת הרמיקייד הפטטיטס סי פריצת דרך עם הופעת התרופה "פג-אינטרפרון" בשילוב עם תרופה נוספת "ריבווירין" הליקובטר פילורי- מטפלים בהצלחה לכדי 85-90 אחוזניתנת לריפוי מוחלט בסבירות מאוד גבוהה כ15 אחוז מהגידולים של המעי הגס הם תורשתיים מחלות דלקתיות של המעי עשרה אחוזים יש סיפור משפחתי כזה אין מה לעשות כטפול מונע או כבדיקה מונעת הגנטיקה משמעותית גנטיקה הרבה פחות משמעותית בגידולים אחרים של מערכת העכול דוגמת הקיבה וכנראה שיש משפחתיות אך לא גנטיקה בנושא המעי הרגיז. מעי רגיז יכול להופיע אחרי "טריגר" של זיהום מיעיים אין הסבר לא שכיח מאוד אך זה תואר וקיים .....מחלות דלקתיות בעיקר קרוהן יכולות להופיע לאחר טריגר של זיהום מיעיים ואיננו יודעים למה. לא הוכח חד משמעית שאפשר למנוע סרטן מעי הגס על ידי דיאטה עתירת סיבים (לצחוק או לבכות מתייחס כמובן רק לקטע העליון של הסיפור (האמיתי) על וולטר...) ד.ר. "השפן התזונתי"

זה מעניין שאתה אומר שהוא עם רשימת התמחויות ותארים מרשימה..כי מנסיוני איתו הוא לא יודע לאבחן פיסטולה שזה דבר בסיסי בקרוהן. במקרה שלי הוא נתן לי לעשות את הבדיקות הלא נכונות והמיותרות ובסוף כשהתרגזתי ואמרתי לו שאני לא מבין למה זה נסחב כל כך הרבבה זמן הוא היה מבולבל. בסוף הצעתי לו לעשות צילום מעי דק פשוט אבל הוא אמר שזה לא מאבחן בד"כ .אבל זה כן איבחן. ולפי חוות הדעת שקיבלתי מפרופ גולדין בהדסה הוא אמר לי שצילום מעי דק זה הצילום הראשון שהיה צריך לעשות לי ואפילו מספיק היה לתת לי חומר צבע לשתות ואם הוא היה יוצא בשתן סימן שיש פיסטולה. רופא חסר בטחון שאוהב לדקלם כל מיני נתונים אבל בסופו של דבר רק מבלבל אותך ,לא מגבה אותך מול ביטוח לאומי,לא נותן טיפול תרופותי מתאים שבמקרה שלי היה ציפרוקסין,כנראה שהתעצל להתקשר לזיהומולוג. בקיצור ,ותסלחו לי על המילה...חרא של רופא. ואותו רושם קיבלתי מחולים אחרים שתיארו את היכרותם עמו. כך שרשימה של תארים לא מוכיחה כלום.

ערב טוב הכותרת שלי מדברת בעד עצמה,איך רופא זה הפף להיות ראש מחלקה????????????????????? לצערי בתחילת הדרך ניתקלתי בו ואכלתי מרורים ולשימחתי ברחתי כל עוד נפשי בי. וכאן בא יתרונו של הפורום להזהיר חברים מיפני רופאים שחסר להם הידע ולובשים נוצות טווס לו להם. ערב טוב מרגלית

כפי שכבר הזכרתי בעבר, היה זה ד"ר מלצר הנכבד שגרם לי לברוח עד ירושלים לפרופ' גולדין. כך אני מצטרפת לעמדה של מרגלית ואילן בנוגע לתפקידיו של פורום זה. אני מאחלת לד"ר מלצר הצלחה אבל גסטרו אולי זה לא התחום בשבילו.

אני ממש לא מכיר את הד"ר ואין לי שום מושג עליו. לכן,מה שהתייחסתי אליו, זה דווקא הסיפור על וולטר בתחילת ההודעה שלי, שחבל שלא התייחסתם אליו. אני חושב שהוא די מדהים.

הוא מוכר, ואני חושבת שאנשים מסוגו של וולטר, מאד חכמים ומאד מחזיקים מעצמם, הרבה פעמים לא נתנו אמונה ברופאים, מכל סוג ומין. צריך אבל לזכור גם מתי הוא חי - במאה ה 18, בה הרפואה היתה לא הרבה יותר מתקדמת מאשר בימי הביניים - הקזת דם לכל מחלה, מיני תמיסות שמקורן לא ידוע.. הרבה יותר רפואה דתית-עממית מאשר מה שאנחנו מכירים היום.