לדבי

היי דבי, קראתי את ההודעות האחרונות שלך וכואב לי הלב לנוכח התסכול הזה שאת מרגישה. לדעתי יותר חשוב מהבדיקות זו ההרגשה. הרי אם לא היית נבדקת היית ממשיכה בחייך כרגיל ולא חושבת יותר מדי על מחלת הקוליטיס. אז למה שלא תעשי את זה עכשיו? את יודעת, קרובה שלי נולדה עם פגם בלב אבל מרגישה מצויין ובכל פעם שהיא עושה בדיקת א.ק.ג כמעט מזמינים אמבולנס בגלל התוצאות והיא זו שמרגיעה אותם שהיא בסדר גמור וכך זה תמיד. לפני 3 שנים בערך עשיתי צילום פסג' והממצאים היו: דלקת על פני כל המעי הדק (ממש, הם הדגישו כל כולו) וחמור מכך לפחות 6 הצרויות קשות במעי. מה את אומרת נשמע קשה לא? ואכן אני השתכנעתי שבקרוב משהו רע מאוד הולך לקרות לי (והרופא כמובן שינן שוב שוב שאני יכולה להתכונן לחסימת המעיים הקרבה) וכך אישפזתי את עצמי לניתוח (שכידוע לא בוצע). בכל אופן, מסקנתי מכל זה היא שצריך לקבל את הדברים בפורפורציה. אני מאמינה שלגוף יש יכולת ריפוי מדהימה אם רק מאפשרים לו לעבוד. ממש לא כדאי להרעיל את הגוף במחשבות שליליות (הרי במילא זה לא יעזור). צריך לחשוב קדימה, מה ניתן לעשות מכאן, ולקבל הכל באהבה. יש מצבים גרועים יותר מהאבחנה שאת קיבלת.

היי רונית, את בהחלט צודקת, צריך לקחת כל דבר בפרופורציות, אבל מסקנה כזו קל יותר לקבל אחרי שעוברים את שלב ההלם, האכזבה והתיסכול. היום אני כבר במקום הזה : יותר רגועה ופחות עסוקה במה שקורה בקרביים. אני מודה לך על הרגישות ,והעידוד ומאחלת לך הרבה בריאות בברכה דבי