ד.ר.

ממש צר היה לי לקרוא על הבדיקות והמצב הנפשי שלך, במיוחד מפני שתמיד הגבת בצורה כל כך אנושית, כנה וסימפטית להודעות שלי כאן. אני מקווה שתשאבי עידוד מאיתנו ומההסבר המפורט של טליה. גם אני עברתי ולפעמים עדיין עובר תהפוכות נפשיות במצב הרוח בגלל הקוליטיס, אני מדמיין לפעמים את החיים שלי בלי הקולטיס ולא מאמין. זה נדבק אלי כמו עלוקה, אבל אני מטפל בזה, כי אין ברירה. אני לא מזניח את זה. כל טוב.

גם אני בהרגשה הזו שהמחלה התנחלה בגוף כמו עלוקה, וזהו, זה לכל החיים... עד שמישהו מבין החוקרים החכמים יחליט שהגיע הזמן למצוא תרופה לצרה הזו אחרי עשרות שנים שעברו מאז גילויה. מאתמול בעלי ואני מדברים על המחלה כאילו עוד ישות נכנסה אלינו לבית, ופתאום אני שומעת מבעלי משפט כמו " אל תתרגזי הקוליטיס יופיע " וזה כאילו עוד מישהו / משהו , שצריך לקחת בחשבון, ואני מתחילה לעשות עם בעלי עסקי חליפין, כשהוא אמר לי שכואב לו הראש , עניתי לו "קח את הקוליטיס ותן לי את כאב הראש שלך " הקוליטיס נהיה משהו מאד מוחשי. אני מאוד מקווה שרשמי הטראומה מאתמול יחלפו והשגרה תחזור מהר לחיי, אני מודה לך מאד ד.ר על ההתיחסות והאמפטיה, תרגיש טוב . בברכה דבי

תנסי לא להפוך את זה לחלק מהיום יום שלך. כמובן שצריך לזכור שיש לך את זה ולהשגיח ולטפל במחלה. אבל אפשר קצת להתרחק מזה במשך היום...