שאלה בתחום הנפש?

אם אתם זוכרים,לפשני כמה ימים סיפרתי שהבן שלי הגיע סוף סוף לרגיעה. זאת אומרת שהבדיקות דם שלו לגמרי תקינות, אין שילשולים, אין דם. והנה, דווקא עכשיו הוא נשמע יותר כועס ויותר מתוסכל. כאילו אומר לנו, אתם מרוצים, אבל אני ממש לא! אני לא בריא! אוכל חדש מציק לי, אני כלהזמן מרגיש את הבטן שלי- לא כואב, אבל רעשים, וכאילו "רגע לפני שלשול". אני עייף יותר מחברים שלי, ובטח יותר מאיך שהייתי לפני שנתיים - כאשר לא ידעתי שאני חולה (הוא מתעקש להגיד לא ידעתי שהייתי חולה ולא - כאשר הייתי בריא). האם אתם זוכרים אצלכם תועפות דומות? האם יש לכם רעיונות איך לעזור לו? הוא לא מסכים ללכת לפסיכולוג, למשל.

היי נעמי הסיפורים על בנך ועל התגובות שלו מזכירים לי את עצמי. זה מן יאוש כזה שתוקף אותך , באופן אירוני, דווקא כשאתה מתחיל להרגיש טוב יותר. אולי בגלל שכשאתה מרגיש לא טוב, אין לך זמן לרחם על עצמך כי את כל הכוח אתה מקדיש להחלמה, וכשאתה סוף סוף מרגיש טוב יותר, אתה פתאום קולט מה עברת ומה עוד תצטרך לעבור. תחשבי על זה שדווקא עכשיו כשהוא בעצם "יצא מזה" עדיין הוא מרגיש כל מה שהוא אוכל, ועדיין הבטן שלו רגישה. אז אם זה מה שהוא מרגיש כשהמצב רגוע, אז זה מפחיד! כי בעצם המצב לא חזר לקדמותו- למצב הנורמלי של לפני המחלה. אני חושבת שברגעים כאלה יש מן תחושה כזאת שמישהו "עבד עליך". רימו אותך, כי אתה לא אמור להיות חולה! אתה בסך הכל ילד ונתקעת עם איזו מחלה כזאת שאף אחד לא יודע מאיפה היא הגיעה ולכמה זמן היא תישאר (וגם טורחים להגיד לך כל הזמן שהיא פה לתמיד), אז כשהוא אומר "לא ידעתי שאני חולה" ולא "כשהייתי בריא", זה גם בגלל אותה סיבה. - אני חשבתי שאני בריא, אבל בעצם לא הייתי! כי אם הייתי בריא- לא הייתי מגיע למצב בו אני נמצא היום. שוב- מישהו עבד עליי, איך יכולתי להיות כזה נאיבי שהייתי בריא... מזה שכתבת שהוא מתעקש להגיד שלא ידע שהיה חולה, אני מבינה שניסיתם להגיד לו לאמר שהיה בריא ולא- לא ידע שהיה חולה (תקני אותי אם אני טועה), והוא מתעקש להמשיך ולהגיד את זה, אולי זאת דרך להוציא את זה גם עליכם , את כל הכעס הזה. תראי נעמי, אני מאמינה שעל הבן שלך עברה תקופה קשה מאוד, ושהוא נאלץ להתמודד עם דברים שבד"כ לא מתמודדים איתם בגילו. כשאני עברתי תקופות כאלה דווקא כן רציתי לדבר עם פסיכולוג אח"כ, אבל כל אחד ודרך ההתמודדות שלו. אולי מה שאת כן יכולה לעשות זה ללכת בעצמך לטיפול- כי אני מאמינה שזה מתסכל לעמוד מהצד ולא לדעת איך את יכולה לעזור לבן שלך. ומה לעשות- כרגע את כנראה לא יכולה לעזור לו. כי הוא נמצא בתוך עצמו עם הפחדים והתסכולים. אז אולי אם תלמדי איך את יכולה להתמודד עם המחלה שלו- יכול לעזור לך בצורה עקיפה לעזור לו. ואולי במשך הזמן הוא ילמד להתמודד עם מה שהוא עבר, אולי הוא ירצה לללכת לפסיכולוג בעתיד, ואולי הוא יחפש וימצא דרכים אחרות להתמודד עם זה. בכל מקרה, אני מקווה שהוא ירגיש טוב, נטע.

זה שהוא כרגע מרגיש כל מה שהוא אוכל ושהבטן שלו רגישה, לא אומר שככה יישאר המצב. זה ממשיך להשתפר, ויש תקופות שבאמת הכל כרגיל, ואין סימנים שאתה חולה (לפחות זה ככה אצלי), אז אולי כרגע זה נראה מייאש, והוא גם זמן קצר אחרי התקף, אבל במשך הזמן מצליחים לשכוח כל מיני טראומות למיניהן, ומפסיקים לחושב על תהליך העיכול כל הזמן ואפילו חוזרים לחיים נורמליים. כדאי שהוא ידע את זה! אני לא יודעת עד כמה זה יכול לעזור כרגע, אבל תנסי תמיד להזכיר לו מאיזה מצב הוא יצא, ולאיזה מצב הוא הגיע היום, אמנם זה היה כרוך בהרבה סבל, אבל זה אומר שבעתיד יכול להיות טוב יותר. ותזכרי עוד משהו- גם אם הוא לא מראה סימנים של "מאמין לך" או "מקשיב לך" בנושא הזה, משהו בכל זאת כן חודר פנימה.

יכול להיות שזה שהוא אומר לא ידעתי שהייתי חולה בזמן שהיה בריא אומרת שהוא חש מרומה.שכאילו לא סיפרו לו את האמת. ולכן עכשיו כשהוא שוב "בריא" הוא לא נותן אמון במצב הזה. בכלל עצם זה שאתם מרוצים שהוא בריא והוא לא אולי מראה שוב שהוא לא סומך עליכם שאתם רוצים בטובתו.כאילו אתם מעוניינים רק במחלה ואם היא בסזר אז אתם מרוצים ושוכחים שיש עוד דברים . בכל אופן לי נראה שיש פה בעיה של תקשורת או חוסר הבנה מעבר למחלה בינכם לבין הילד. אבל ואבל מאוד חשוב,אני רק מתאר את מה שאני חש או מתרשם ממה שתיארת.מעבר לזה מדובר במשהו שאתם צריכים לברר.יכול להיות שאני טועה.

תודה לך! קודם כל, לדעתי, תמיד תקשורת עלולה להיות בעיתית. גם עם אנשים הכי קרובים, כדאי תמיד לברר אם מה שאמרנו הובן היטב, ולהיפך, מה שהבנו זה מה שהשני התכוון לו. אז באופן עקרוני אתה בודאי צודק. היתרון שלנו, אני מקווה, זה שאנחנו ערים לכך, ומנסים לשפר את ההבנה בינינו, והיחסים שלנו בד"כ מאוד טובים - כולל האפשרות שלו לבטא את התסכול שלו ואת הכעס, מבלי להרגיש מאויים. וכולל, המוכנות שלי לבקש מכם עזרה, כדי לשפר את הבנתי את בני. מה שאגב בהחלטי קרה. וע"כ שוב, תודה לך ולאחרים.