לנטע

לנטע כל שנותר לי לחזור על דבריי במידה שלא הבהרתי אותם מספיק, זה מגיע מניסיון אישי חקירה מקצועית ( הידע שלי בגרמנית בהחלט לא הזיק) ומניסיונם של מכרים חולי קרוהן. את יכולה להיות קונפורמיסטית להמשיך להיזון מברות ולסבול או.... המלצתי לך נסי להמנע ל ח ל ו ט י ן מכל סוג של ברות לא קמח לבן ,לא קמח מסוג כלשהו, לא שיפון ולא כל דגן העולה על דעתך, לתקופה של לפחות חצי שנה ותראי מה קורה . (שבועות וחודשים בודדים לא יעזרו) עד כמה שאני יודע אין כרגע בדיקה שבודקת רגישות לחיטה באופן כללי (בדיקת רמות גליאדין אינה מהימנה כדי לקבוע רמות רגישות), יתר על כן במידה והיתה קיימת רופאי הגסטר' היו ממליצים לבצע אותה. אני חוזר על נקודה מהותית ( כאמור, בגרמניה רופאים רבים ממליצים לחולי קרוהן להמנע לחלוטין מחיטה לא קמח לבן, לא חום , לא שיפון בדיוק כמו חולי צליאק) גם לי היה קשה לקבל את זה בהתחלה , אבל אני כמו 3 חולי קרוהן נוספים ששמעו בעצתי יכולים לספר לך על שיפור מהותי באיכות חייהם. את יכולה כמובן לבחור בפתרון הקל ולחפש הנחות בדמות מאכלי ברות שונים (כמו שמציעים פה בעיקר חולי קוליטיס) אבל, לצערי יש לי תחושה שמצבך רק יחמיר. בהצלחה

מה שאתה אומר לי בכלל לא מפתיע אותי, או מעורר אצלי כל התנגדות! כמו שכבר סיפרתי לך במשך חצי שנה הפסקתי לגמרי לאכול פחמימות! לא רק חיטה, אלא גם אורז, תירס, תפו"א ועוד. ככה שהנסיון האחרון שלי היה רק נסיון כדי לבדוק בעצמי מה משפיע עליי ומה לא, וכמו שהבנת, גיליתי ששיפון לא עושה לי טוב. מאותו רגע שגיליתי את זה חזרתי לדיאטה הקודמת שלי, והפסקתי לאכול בכלל פחמימות! אני בהחלט לא מחפשת פתרונות קלים, תודה על העיצה והמון בריאות. נטע.

מקווה שאת מרגישה קצת יותר טוב מהימים הקודמים (התיאור שלך לגבי הסבל בהחלט מוכר לי מאוד על בשרי) למעשה גם אני הגעתי כמו חולי קרוהן נוספים שאני מכיר למסקנה שפחמימות ככלל גורמות לי לאורך זמן לתגובתיות בלתי נסבלת. יש תקופות שאפילו האורז המאודה לא מתעכל היטב (גם בימים האחרונים) הבעיה המעשית היא שהגוף שלנו ובמיוחד היכולת הקוגנטיבית נפגע באופן מובהק לאורך זמן בלא פחמימות, יהיה לך קשה מאוד לתפקד בלעדיהם. מי שלא ניזון בכלל מפחמימות בד"כ מרגיש רעב בלתי נשלט (המוח "מתחנן לגוף" להשיג פחמימות ומה שקורה לעיתים שאנו אוכליםדברים שאנחנו יודעים מראש שאסור לנו לאכול כדי להרגיע את הצורך) הייתי ממליץ לנסות כשהתופעות במערכת העיכול ירגעו מעט, למרות הכל תחליף כדי לא ליפול כל פעם מחדש. לאחר אינספור ניסיונות עליתי על משהו מסוים שהוכיח את עצמו כבר למעלה משנה כ"עכיל ביותר"(ואשר שמתי לב באורך מעניין גם מתאים לתיאורים של חולי קרוהן אחרים פה בפורום בדפים קודמים). מדובר באגוזי פקאן סיניים(ממותקים)- תחילה נסי לא יותר מ-50 גר' ליום.. (אני קונה כמויות מזעריות מהם... כי זה די ממכר) אם תביטי על ההרכב שלהםעל גב האריזה נאמר מול כל קטניה אחרת (הנמכרת כפיצוח) תראי שבאופן מהותי השוני הוא בדלות הנתרן שיש בהם (בבוטנים יש פי 20 למשל) אשר כנראה משמש כזרז לתגובה עיכולית שלילית (וזה תואם לתיאור של רגישות לכמויות גדולות של מלח כפי שמעלה כאן מישהו) . לסיכום-הפקאן המתוק מהווה עבורי ובמיוחד בחודשים האחרונים התחליף העיקרי ללחם של פעם כמקור לפחמימות ומרגיע את המוח ששידר רעב תמידי. המון בריאות ותרגישי טוב נערה