"השפן התזונתי" מדווח אחרי חודשיים

שלום לכולם, עברו חודשיים מאז שהתחלתי דיאטה (לא סוכר, לא קמח לבן, לא ג'אנק פוד) - (לגמרי במקרה נתקלתי אתמול בכתבה מלפני חצי שנה בשם "האוייב המתוק" על פי ד"ר אורי ניסן , שהוא רופא כללי ומומחה להרזייה, על הנזקים שבסוכר לבן- הכתבה התייחסה בעיקרה לאנשים שרוצים לרזות, אבל לוותה בהסברים על הסוכר הלבן, כאמור). טוב, אז עברו חודשיים. היו אולי פעמיים - שלוש שבא לי פתאום מתוק, או בורקס-פיצה-ג'חנון- עוגיות-עוגות ו.... - ועבר לי ממש בקלות. דווקא שלשום, ממש, אבל ממש, כמעט התפתיתי למשהו, היה לי קשה קצת, ולשמחתי, גם זה עבר. לי ברור (ולא רק מהניסיון עכשיו), שהצורך במתוק/מלוח/בצקים, הוא בעיקרו פסיכולוגי. אני בטוח שמבחינה תזונתית הגוף לא ממש זקוק לחטיפים, שוקולד, בורקסים וכו'. גם לפעמים יש הרגשה של "משעמם" בפה. שאין את אפשרות הבחירה. אבל בסך הכל אני אוכל טוב, מגוון, אני לא רעב. כמו שאמרתי זה חסר ברמה הפסיכולוגית. אני מרגיש טוב, אין לי מושג איך זה משפיע על הקוליטיס, כי כמובן אני ממשיך לקחת תרופות. זהו. אני חושב שפחות או יותר זה המצב הרגע. אני ממשיך בדיאטה כל עוד אוכל להתמיד בה. שבת שלום לכולכם. ד.ר.

ד.ר., קודם כל כל הכבוד על ההתמדה. חדשיים זה הרבה זמן, וגם אם הורדת הסוכרים והקמחים הלבנים מהתפריט אינה תרופת אינסטנט לקוליטיס, אתה ודאי עושה חסד עם הגוף שלך ועם מערכת העיכול בפרט כשאתה חוסף מהם את ההתמודדות עם זבלים כגון אלה. בעניין החלק הפסיכלולוגי של הרצון למתוקים, ודאי שלחשק למתוקים יש הבט פסיכולוגי וגם אם הגוף "שוכח" שדברים כאלה קיימים אם נמנעים מהם תקופה מסוימת, המוח ודאי לא שוכח. אבל - החשק למתוקים הא גם פיסי. אפשר להסתכל על מתוקים ופחמות פשוטות בכלל כעל התמכרות - הגוף דורש כי הוא רגיל לזה. נורא קשה להגמל, אבל כשמוציאים את זה מהמערכת הגוף מתרגל לחיות בלי ולא מבקש. אני זוכרת את זה מעצמי. נורא היה לי קשה לצאת מהמעגל של הפחממות הפשוטות אבל אחרי תקופה פשוט לא הייתי זקוקה לזה יותר. חוץ מזה, שמתי לב לתופעה מענינת ומשמחת, מעניין אם גם לך זה קרה - כשמפסיקים לאכול סוכרים הטעמים מתחדדים מאד. פתאום אפילו בחסה אפשר למצא מתיקות... זה נכון כמובן רק אם לא מחליפים את הסוכר בתחליפים (שזה קצת פוגם במטרה, להחליף זבל אחד בזבל אחר) בכל מקרה, בהצלחה ומקווה בשבילך שתצליח להתמיד.

לשפן שלום ! תגיד מה עם הגזר, זה בסדר ? סתאאאאאם. כמכור כבד לשוקולד (לפחות חצי טבלה ביום) ועוד גלידות ועוגות מתוקים וקינוחים, כי בתור "רזה טבעי" לא היתה לי מיגבלה. ואם בבסיס ב-שקם נגמרו המצופים זה בגללי,כל יום במקום ארוחת הצהרים. לידיעתך, אני היום כמעט נקי, זאת מהחלטה שלי בלבד, אף רופא או דיאטנית לא המליצו לי, אבל הבנתי מלימוד עצמי וממחלתי שזה סותם לי את מערכת הדם. איך עשיתי, החלטתי להוריד מינון ולהרגיל את הגוף ואת המוח להסתדר בלי, וחיפשתי תחליפים בפירות יבשים, דבש, וריבות 100 אחוז טבעיות. נכון שאני לא יודע מה מזה מותר לך לאכול. דבר נוסף, יש לי במקרר גלידות ופעם בשבוע אם מתחשק, כמה כפיות לא יזיקו. ועוד טיפ, יש לי במגירה שקית תערובת חטיפים של עלית והיא סגורה, למה ? ככה שיהיה ! זה בענין המוח, הנה יש לי את זה לידי שלא יחסר. ואז זה לא חסר לי, וזה פסיכולוגיה של טימטום, אבל כנראה שזה עובד. חוץ מזה, תדע לך שאני עוקב קבוע אחרי הדיווחים שלך ושל אחרים, אז תמשיך לדווח לנו. סוף שבוע שקט ורגוע לכולנו.

אתה יכול לאכול דבש עם משהו, דבש הוא גם מתוק והוא יכול לספק את הצורך הזה.

תודה לכולכם. אכן, שכחתי לציין, כי חוש הטעם שלי התחדד. הצורך במתוק התעורר פעמיים-שלוש בלבד במשך החודשיים. אני ממש לא מרגיש את הצורך במתוק. הבעיה היא, בפעמים הבודדות שהוא מתעורר, אז הסכנה לשבירה של הדיאטה היא גדולה. על זה אני מדבר. ברגיל, ביום יום, ממש אין לי צורך במתוק. אני מקווה להתמיד ולעשות מאמצים להמשיך- אני לא מרגיש שזה קשה נורא. זה גם ענין של החלטה. בינתיים, אני ממשיך. שיהיה לכולנו שבוע טוב.

שנים שהייתי צורכת כמויות של שוקולד, סוכריות, עוגיות. היום לא נגמלתי לחלוטין אבל אם ישימו לידי חפיסה של שוקולד אני לא אצליח לאכול יותר מ 3 קוביות. אם ממש בא לי משהו מתוק אז אני לפחות בוחרת במתוקים הפחות מזיקים (את הסוכריות וכל העוגיות התעשייתיות הורדתי מזמן) אבל פעם בכמה זמן אני כן "חוטאת" עם איזו חתיכת שוקולד אבל אוכלת בלב שלם כי בגדול התזונה שלי טובה ולא נראה לי שזה מה שיהרוס לי את הבריאות.