הכנס בדן-פנורמה והדיאטה שאבי מציע

בוקר טוב לכל החברה אתמול בשעות הערב המאוחרות שוחחתי עם אבי, הנה לשיפוטכם חלק מתמליל השיחה, שאלתי אותו: האם בדעתו להגיע לכנס ב דן-פנורמה. אבי: יתכן שאני אגיע אם אוכל למצוא מעט זמן לכך. סמי: אבי, מה דעתך שאני יבקש ממארגני הכנס שיתנו לך אפשרות להרצות מעט על הדיאטה שאתם מציעים בעמותה שלכם. אבי: אני חושב, שזה לא הוגן, ולא ישר מצידי לבוא לנאום בכנס שמארגניו לא כל כך מסכימים עם עקרונות הדיאטה, אני חושש שמארגני הכנס יכעסו על עצמם לאחר שאני ידבר, משום שאני חושש שתהיה התענינות מאסיבית על הדברים שאני יגיד, ועל ידי כך שאר נושאי הכנס יידחקו לשוליים. עד כאן התמליל הרלונטי. אני אישית חושב שנכון ורצוי להפיץ את הדברים הלאה, למה לא לרצות לעזור לעוד אנשים. יתכן שאבי צודק שזה לא הוגן לשאת נאום מקיף ויסודי על הדיאטה, אך בהחלט היה מן הראוי שבהפסקה (אם תהיה) או בזמן אחר במשך הערב, נערוך הכירות עם הנושא מקרוב, לא בצורת נאום אלא בתור אפשרות לאופציה אחרת. מה דעתכם/ן עוד דבר אם הרוב יכריע (אנחנו הרי בעידן הבחירות והדמוקרטיה) בפרום שכדאי שהנושא יעלה חושבני שנצטרך לנסות ולתת עוד "פוש" לאבי שיבוא לכנס. להתראות סמי

צריך לשאול את מארגני הכנס האם הם מוכנים לתת לאבי מס' דקות לנאום. כי אני מתארת לעצמי שהם עבדו רבות להכין את הכנס וגם להתאים לכל נואם מספיק זמן להרצות וכל נואם הכין את ההרצאה שלו מראש. חוץ מזה שזה נראה לי נימוס מינימלי. ועוד דבר, אני לא חושבת שמארגני הכנס כל כך מתנגדים או לא מאמינים בדיאטה. הכי הרבה הם אולי לא מכירים אותה. אם כבר העלת את ההצעה, ואני גם חושבת כמוך שצריך להפיץ אותה ולהכיר אותה לכמה שיותר חולים, אז אפשר קודם כל לדבר עם הצוות שאחראי על הכנסים בעמותה, לספר להם על הדיאטה, ולבקש מהם בצורה מאורגנת יותר שאבי או כל אדם אחר מנוסה בדיאטה שיסביר את עקרונותיה ויספר מנסיונו על הדיאטה. זה יהיה מכובד יותר ומאורגן יותר ולכן גם משכנע יותר. דרך אגב, אני מאוד רוצה לכתוב כתבה על הדיאטה לעיתון הבא של העמותה. וחשבתי לשאול את אבי אם הוא מרשה לי לפרסם את מס' הטלפון שלו. אני אשמח אם תרצה לספר מנסיונך או לשמוע מנסיונם של עוד חולים בנגוע לדיאטה. אולי אורית (שדרך אגב נעלמה קצת לאחרונה, איפה את אורית? ציפי?) או אתה או כל אדם אחר.

אני רוצה לשאול באופן עקרוני, האם יש זכות מוסרית להפיץ דיאטה שלהרבה אנשים היא רק מזיקה, כלומר מחלישה ולא מביאה שום שיפור במצב, בגלל אלה שזה כן עוזר להם? כלומר האם אין כאן חרב פיפיות, עוזר לחלק מהאנשים וגורם מפח נפש קשה לחלק מהאנשים. גם אם נכונה הטענה של גב' גוטשל, האמא שלא דיאטת הדפ"מ, שיש לנסות את הדיאטה במשך חודש אחד ואם אין שיפור סימן שזה לא יעזור גם הלאה, הרי כל חולה שמנסה דיאטה כלשהי לא תמיד יכול לומר אחרי חודש אם יש שיפור אם לאו. לעתים קרובות יש שיפור פסיכולוגי, כמו בכל התחלה של טיפול חדש, כך שהרבה אנשים, כמוני למשל, מנסים את הדיאטה הרבה יותר זמן, וההתרסקות שלהם אחר כך היא לא פשוטה.