בני זוג של חולים

דיון מתוך פורום  גסטרואנטרולוגיה - תמיכה

19/01/2003 | 17:27 | מאת: דבי

אחד הדברים שמאוד מרגשים בעיני זה כאשר בן זוג של אדם חולה מגלה התענינות ורצון לעזור. במחלות כרוניות במיוחד כאלה שגורמות שינוי באורח החיים, או לפעמים שינוי לא כל כך מחמיא בהופעה החיצונית בגלל שימוש בתרופות קבועות , קורה לא אחת שבני זוג או אנשים קרובים אחרים מתקשים להתמודד ומעדיפים להעלם. וכאשר מופיע בן זוג של חולה והיו לנו כאלה כמה בפורום הזה ,ומתעניין בתופעות שונות של המחלה מתוך רצון לעזור , הרי שזה מאד מעודד ומרגש, . אני זוכרת לפני כ-3 חודשים שהיתה לי התפרצות של שלשולים, קבעתי תור לדיאטטנית, כאשר הגעתי אליה היא סיפרה לי שבדיוק בבוקר הגיע אליה בעלי ובדאגה רבה שאל אותה מה מותר לחולי קוליטיס לאכול כי אשתו ( כלומר אני ) סובלת מזה וממש פוחדת לאכול. כאשר הדיאטטנית ספרה לי על בעלי ממש התרגשתי ואהבתי, משום שראיתי בזה דאגה אמיתית ורצון לעזור.אז הבעל של חולת קרוהן, ופעם היה גם משתתף בשם אביב, כל הכבוד לכם , יישר כח ,והרבה בריאות לבנות הזוג שלכם.

19/01/2003 | 18:06 | מאת: מישהו

תופעה של עזרת בני זוג מבורכת עד מאוד ומעידה על קשר זוגי בריא ויפה. מצד שני אנשים שיודעים עד כמה אנו מסמפטים בני זוג שעושים כן מנצלים זאת בציניות. דבי, כנשוכת נחש תוקפת את המגינים ומגינה על המתחזים כנראה שזה מעיד על היכולת התפישתית אבל.. אני מציע לא לרדת לחולשה חשיבתית מהסוג שאת מביעה, את לא עושה זאת בכוונה, אני בטוח. לסטודנטית, בדקתי ואת צודקת

19/01/2003 | 20:21 | מאת: גולני

הי דבי ערב טוב! כשקראתי את דברייך לא יכולתי שלא להיזכר בהתחלת המחלה אצלי ועל חוסר ההבנה והאנושיות של זוגתי דאז. מחלתי החריפה מיום ליום גם בגלל הרופאים אשר שייכו את דימומי לתחורים פנימיים, עד אשר הגעתי למיון,טיפה לפניי המיון כמעט ולא היתה נסיעה וגם הקצרה ביותר שלא נאלצתי לעצור בצד הדרך להיתפנות,ופעם אחת שנסעתי עם בת זוגתי לעבודתי,והיות ומקום עבודתי היה בדרכה נהגה היא להקפיץ אותי,קיבלתי התקף בדיוק ביציאה מהשכונה ומיד הבנתי כי לא אספיק לחזור הביתה ביקשתי ממנה שתעצור בשולי הדרך שם ראיתי עץ מספיק גדול שאוכל להיסתתר מאחוריו,אישתי דאז חשה שאני מפדח אותה וכשירדתי מהרכב פשוט המשיכה בנסיעתה. באותו הרגע ממש גמלה בליבי ההחלטה להיתגרש!,וזה בהחלט דוגמה הפוכה ומנוגדת לבת זוג לא מבינה וחסרת רגש. אני זוכר שנפגעתי ריגשית קשות ממקרה זה,אבל כמי שגרוש כיום אני יודע שיש נשים שהן סופר מבינות ותומכות כך שאין ללכת בתחושה של כאב,אלא לקום ולמצוא בת זוג עם לב חם ואוהב! לילה טוב. אלי גולני.

19/01/2003 | 20:53 | מאת: צוצלת

חבל שלא זכית לתמיכה בנישואיך; אתה דווקא מקרין (ואולי קורן?) חום ופירגון. מאחלת לך שפרק ב' בחייך יכיל מישהו יותר דומה לך...

19/01/2003 | 21:12 | מאת: דבי

גולני שלום. אני יודעת שזו הרגשה מאד קשה כאשר עתה מתמודד עם מחלה ועם תופעות מאד לא נעימות ופתאם מי שחשבת שאפשר לסמוך עליו ולהעזר בו בעצם מפנה לך עורף, לי זה קרה לי עם חברים טובים כאשר בתי חלתה , לכן כל נושא הנאמנות והחברות בשעת צרה מאד חשוב לי, בסך הכל אף אדם לא יודע מאין זה ינחת עליו ומתי הוא יצטרך להשען על מישהו. אני מאחלת לך קודם כל שתהיה בריא ושתמצא מישהי שתעריך אותך על תכונותיך ואופייך ולא על דברים שאין לך שליטה עליהם בברכה דבי

19/01/2003 | 23:29 | מאת: נטע ט

איזה סיפור מזעזע! לא ברור לי איך מישהי (כל אדם ובפרט מישהי שאמורה להיות זאת שאוהבת ותומכת) יכולה להתנהג בצורה כזאת. אני רק מקווה שהיא לא גרמה לך להרגיש שאתה לא בסדר בצורה כלשהי, כי לפעמים יש לנו נטייה לקחת התנהגויות של אנשים פנימה ולחשוב שאנחנו לא בסדר.