לדבי-- "אין הביישן למד" (חז"ל). מרגישה טוב?

דבי ערב טוב! לא חזרת, מקווה מאוד שאת סתם עסוקה, ושהנך מרגישה טוב! חז"ל שעיסוקם היה בחינוך ובעניני מוסר, היו מינימליסטים בגישתם,בפיתגמים ובאמירותיהם, בבחינת מועט המחזיק את המרובה. היופי בכך שחלפו אלפי שנים מאז ואנחנו יכולים להשתמש בהם גם כיום, על מנת לקלוע בול. ברשותך, אנסה להבהיר פרושו של הפתגם "אין הביישן למד" בהתייחס לנושא שהעלת. אינני בא במקומו של בעל מקצוע שיכול לעזור לך, אך אם תרויחי מכך מעט דייני. אפתח ב- נון יפיפיה משנות הילדות, לפני כחודשים הגיעה נון לערב ריקודים עם קרחת מבריקה ופני-ירח, לא היה קשה לזהות אותה בקהל של 300 איש. ניגשתי אליה והיא הקדימה אותי ואמרה "כן עוזי זה זה", נון עברה כריתת שד טופלה כימו ועכשיו בהקרנות. האם תציעו לנון להתבייש להסתגר בבית עד שתבריא ונתפלל שכך יהיה, עוד אשוב אליה. כשחליתי וידעתי שאעדר מעיסוקי, הודעתי לכל הקשורים עמי על האישפוזים ועל הגידול הממאיר, כולל לבנות זוגי בריקודי-עם, (שמשוחחות עם זוגתי בטלפון כשצריך), לא תליתי שלט על גופי ,ולא הכרזתי ברמקול אבל לא מצאתי סיבה להתבייש,. תראי מה הרווחתי, קודם כל כייף לקבל טלפון בביה"ח ובבית מבת זוג לריקוד שדואגת לך, כששבתי הביתה מסבב האישפוזים הגיעו לבקרני וגם התקשרו לביתי בתוכם מכר שסיפר לי שגם הוא חולה כמוני והוא עודד אותי. זה עוד כלום קיבלתי החזרים שעוד יסתכמו באלפי שקלים,בגלל שלא התביישתי, חלפו כמה חודשים ופגשתי אותו ברחוב, הוא אומר לי " אישתי שמעה ברדיו משהו על זכויות המגיעות לנו". אמרתי לו, בטיפול בשבוע הבא אני אבדוק בבלינסון. נאלצתי לעשות מבצע בלשי אבל מצאתי את הזכויות האבודות, שמסתכמות במה שצינתי, ואז שוב פגשתי את נון שגילתה שמגיעה לי נכות זמנית של 100% והדריכה אותי איך לקבל "תו נכה" זמני, אז שלושתנו חולים במחלות גידוליות וב-3 בתי חולים שונים אף אחד לא טרח להסביר לנו דברים שמגיעים לנו על פי החוק. אך איננו מתביישיםבמחלה ומשיגים מידע. לפני שבועיים נוספה לעיתוני השבת חוברת של משרד הבריאות, ממנה למדתי שמגיע לי הוצאות נסיעה. ואני משער שתיהינה לי עוד הפתעות (שימי לב למילה למדתי ). אחרי כל הבירבורים בואי נשוב אליך, נכון שזה מאוד אישי ולא כל אחד מסוגל להחשף, אבל אם החברות שלך באמת טובות. וכל הסובבים אותך מעריכים אותך בזכות מה שאת, לדעתי את שוגה בגדול, קודם כל במוקדם ובמאוחר זה יתגלה, אין סודות החל מהמילניום השלישי, אז מדוע שלא ישמעו את זה מפיך, אבל שוב לעניות דעתי מה שיותר גרוע, ששמירת הסוד דורש ממך אנרגיות נפשיות שאת כל כך זקוקה להן והצל הזה רודף אותך בלי שאת אפילו מודעת לו. מאחל לך שתחדלי להתבייש, תלמדי ותרוויחי עצות מידידים וידידות.

לעוזי שלום קודם כל אני מתנצלת , לא נעלמתי, פשוט היה בעבודה איזשהו משברון שהעסיק אותי מעבר לשעות הרגילות . אני מאוד מודה לך על המוטיבציה לעודד אותי ולעזור, תשומת הלב הזו מאוד מרגשת. לגבי העובדה שאינני משתפת את חברותי בבעיות בריאות זה לא קשור לביישנות ( למרות שמחלות מעיים זה תחום מאוד פרטי ומאוד לא אסתטי ).אבל הסיבות הן אחרות : סיבה ראשונה אף אחת מחברותי ותהיינה החברות הכי טובות לא יכולה לעזור, עזרה טכנית של עיצות מהסוג הזה שקבלת לגבי זכויותיך, איננה העזרה שאני זקוקה לה מחברות , כל אינפורמציה במוקדם או במאוחר אתה מגיע אליה, מה שאני זקוקה זה להקשבה אמיתית, להבנה של מה אני מרגישה, ממה אני פוחדת .. עזרה כזו לדעתי יכולה להגיע רק ממי שיש לו את אותה בעיה. תוכל להגיד אז מה לך יש מחלה x לזה יש מחלה y כולם פוחדים כולם מתמודדים.וכו' אבל זה לא אותו הדבר כל מחלה ודרכי ההתמודדות שלה כל מחלה ותופעות הלווי שלה ולמרות שבסך הכל המחלה שלי תודה לאל לא קשה תמיכה ריגשית אמיתית אני יכולה לקבל רק ממי שיבין מאיפה זה בא לי מה שאני מרגישה . סיבה שניה שאינני מוצאת טעם לשתף חברות היא שהיתה לי ילדה חולת סרטן,, ( כתבתי על זה בפורום ) עברנו איתה במשך שנים את תופת הגהינום, והחברים שנשארו לנו אז היו מעטים מאוד, למעשה מי שנשאר חבר הם אותם חברים שעובדים בשירותי רפואה, היתר נעלמו, כל אחד וסיבותיו עמו, בגדול, אנשים לא אוהבים להתחבר עם מחלות. במפגשי חברות אנשים מחפשים בילוי בידור , ויש גם כאלה וכיום אני יכולה יותר להבין , שמאוד קשה להם להתמודד עם חולי ואבלות של חברים ולכן הם מעדיפים להעלם. הניסיון הזה לימד אותי שאם את רוצה חברים , בקטע הזה של חברות תתלבשי יפה, תיראי טוב, תספרי בדיחות, תערכי מסיבות ותשתתפי בטיולים, כן שכחתי אני גם רוקדת ריקודי עם פעמיים בשבוע. וככה יהיו לך הרבה חברים.שלא תהיה טעות אנחנו תומכים אחד בשני בכל מצב. בריאות זה כאב פרטי.וזה מוביל אותי לסיבה השלישית : אני אדם מאוד פרטי וחשיפה אפילו בפני חברות ואפילו בפני הבעל קשה לי מאוד. לכן כאן בפורום קל לי יותר. אני משתפת חברות בהרבה דברים אבל תמיד משאירה עלה תאנה. קוליטיס נמצא תחת עלה התאנה. השתפכתי בפניך זה מפני שהרגשתי שבאמת איכפת לך.בברכה דבי

דבי ערב טוב ! קודם כל, אני שמח שהכל אצלך בסדר. גם אני התרגשתי מאוד, למקרא מכתבך. מסכים עם כל מילה, ולכן כתבתי לחיות כאן ועכשיו! כשנפגשתי עם נון לראשונה אחרי שחלתה בסרטן, היא בישרה לי על כך עם חיוך גדול, כזה כאילו שמתבקש להגיד לה מזל טוב. (היא אחות במקצועה). אני מספר לך את זה כי כל אחד עם עם רגשותיו והתייחסותו למחלתו, אני מבין ומכבד את ריגשותיך, וכעת גם הסברת לי את הרקע אז בכלל מובן יותר. המשיכי בדרכך ובהצלחה.