האם יש קשר?

שלום לכולם! האם לדעתכם יש קשר בין הפרעות קשב וריכוז לבין מחלות דרכי עיכול? יש מוח בראש ויש מוח במעיים שמגיב ... קראתי כמה כתבות שעוררו אצלי מחשבה שהיא? תכונות של:ערנות יתר,רגישות לגירויים רבים בו זמנית,אימפולסיביות וכו.. אנשים שמצליחים בתחום מקצועות יצרתיים כמו תקשורת,מחשבים,אינטרנט,ניהול,שיווק,ספורט,קריירה צבאית..יכולת 'מולטיטאסק' מי שעושה שימוש ביכולות אלה טוב לו ואם לא יש נטיה לדכאונות להתמכרויות וכו.. בשל צבר של תשכולים. אבחון: סלידה ממטלה שדורשת ריכוז,טווח קשב קצר,הדעת מוסחת בקלות,שכחנות,נטייה לאבד חפצים,יכולת אירגון לקויה,קושי לסיים מטלה או מריחת זמן,שגיאות חשבון,כתיב שנובעות מחוסר תשומת לב,חוסר שקט,חוסר יכול לשבת במקום,פעלתנות נימרצות,דברנות,קשים בעמידה בתור,דחף להציק. *לא צריך שכל המצוין יהיה וכמובן אם יש קושי שהחל בגיל צעיר וכו.. מעניין מאוד !האם מישהו מזהה איזה קושי שיש לו או היה ואף יש לו את היתרונות שלעייל? האם יש קשר בין קשיים אלה וכאשר אתה לא עושה שימוש ביתרון שלך אז המעיים חולות ומגיבות? אני באופן איש בילדותי ,למדתי המון מהקשבה בלבד ... מעניין מה אתם חושבים ציפי

היי ציפי. אני לא מומחית בנושא דרכי עיכול ומחלות מעיים אבל בהחלט יש לי ידע בתחום של ליקויי למידה אצל ילדים, כאשר הפרעות קשב וריכוז זה אחד מהמאפיינים של לקות למידה. אז בקשר לזה לא ידוע לי על קשר בין הפרעות קשב וריכוז ובין בעיות עיכול. אפילו ילדים שנאלצים לקחת טיפול תרופתי כמו ריטלין שעוזר להם למקד ריכוז וקשב, לא ידוע לי על קשר נסיבתי בין התרופה לבעיות עיכול.(אלא אם יש חידושים במחקר שאינם ידועים לי ). מניסיון שלי כחולת קוליטיס אני חושבת שההפך הוא הנכון. אני למשל מאד ממוקדת ומרוכזת במשימות שואפת לשלימות ואני חושבת שאחת הסיבות לזה שחליתי זה הפרפקציוניזם והלחץ כאשר אני לא משיגה את מה שאני רוצה. אני מאלה שאם לא קיבלתי לפחות 90 בבחינה באוניברסיטה הייתי הולכת למועד ב' , אז סיימתי תואר שני בהצטיינות יתרה אבל שילמתי בבריאות מחיר יקר. כך שלא נראה לי קשר בין קשיי ריכוז ובעיות עיכול. ביי דבי

לכל משתתפי הפורום יום טוב! קראתי את אשר רשמתן והאמת אני לא חושב שיש קשר ישיר בין מחלתינו לבעיות קשב למרות כשאני נמצא בזמן התקפים חריפים אני לא מצליח לחשוב על כלום מלבד המחלה,מיקום נוחיות טיפול ובעצם כל מה שרק קשור בכך,אז יכול להיות כשאנו נמצאים בהתקפים יכולת הריכוז שלנו בנושאים אחרים קצת נפגמת. לגבי מה שכתבת דבי בנושא פרפקציוניזם מה שמוביל אותי לזה שאת ביקורתית כלפי עצמך וכנראה גם מאד רגישה, ודווקא את נושא הרגישות רציתי להעלות,תקנו אותי אם אני טועה אבל נראה לי שכל מי שחולה במחלתינו הוא בדרך כלל אדם רגיש ואמוציונלי שלרוב אף מפנים את רגישותו ואולי זו הסיבה למחלה\החרפה? האם אתם מכירים חולים בכוליטיס שהם אדישים מטבעם אבל באמת אדישים לכל מה שסובב אותם ,ולא נילחצים מדבר?? מחכה להשקפתכם. אלי גולני.

דבי מה לומר ממש להתאהב בך,ממש מתוקה. הפרפקציוניזם זה ממש תיק אמיתי ,נכון שבזכותו הגעתי רחוק מסביבתי וקראו לי כולם ציפקהפייר ,אך כמוך שילמתי מחיר כבד,כאילו שהייתי צריכה להוכיח משהו למישהו,למי ולמה שיא הגיחוך. גם אני עזבתי קיבוץ עם מיטה זוגית ו-4 קוביות אלה היו כל נכסי ועבדתי קשה בעלי ואני הגענו יפה ולבד ב-10 אצבעותינו ועם המעיים שלי... וכולם אמרו וואא ציפי ווואא ואני הייתי כמו טורבו. לא שאני מצטערת על מה שיש לי אך ניתן לחיות יפה עם פחות ואני תמיד הייתי צנועה ולא צריך יותר מיזה. כעת אני שונה ואולי ביגלל זה אני לא חולת קרון קשה כמו שהייתי בתחילת הדרך. אני מאוד יודעת לפרוש כשצריך לאגור כוח ונותר לי ללמוד להיות פחות פגיעה כי על השלמות למדתי לוותר. באהבה ציפי