האם רק אני לחוץ....

קודם אפתח בבירכת שלום לכל המשתתפים בפורום! שמחתי לגלות היום שיש פורום כזה ולמען האמת אני דיי ירוק באינטרנט ועדיין תר אחר אתרים מענינים(וגם אחר האותיות במקלדת...). אני כיום מתקרב לגיל 30 וסובל מכוליטיס מזה כארבע שנים ,כשבשנה הראשונה רופא הכירוג טען והיתעקש כי מקור הדימומים הם מתחורים פנימיים,עד אשר בעיקבות בדיקת דם וכאבים בבטן התחתונה אושפזתי לכעשרה ימים שבסופם הובחנתי כחולה כוליטים חדש בישראל.... באותו הזמן הייתי קצין באחת ממערכות הביטחון ועקב חיסורים רבים פוטרתי לבסוף בוועדה רפואית פנימית. בדרך כלל אני מטופל באימורן ראפסל(טבליות ונרות)ומידיי פעם בסטרואידים ליצוב וכך חוזר חלילה עד סוף הרימיסיה הבאה. האמת שהיתרגלתי למחלה וכמעט לכל מקום שאני נוסע אני מתכנן מראש להיכן אני יכול "ליברוח" בדרך מבחינת שיחים עצים ותחנות דלק,ולפני נסיעות ארוכות של שעה ומעלה בולע גם כדור לעצירות. והאמת מה שמציק לי יותר מכל הוא העובדה שמיבחינה חיצונית אני נראה גבווה ושרירי כתוצאה מאימוני משקולות בבית,אבל מהבחינה הפנימית אני מרגיש לפעמיים הכי חלש בעולם. כשאני יוצא למקום שאיני מכיר אז דבר ראשון אני מנסה לאתר את מקום הנוחיות ובמידה ואיני מוצאם אז אני מתחיל להילחץ והמעי הגס מתחיל לתת את אותותיו...גם פקקים בכביש מאד מלחיצים אותי כייוון שבפקק אין בדרך כלל מקום "לקפוץ"אליו ותמיד יש לי ברכב קופסה מפלסטיק "לשעת חירום". אני גם גרוש(גרושתי התביישה שלפעמיים הייתי קופץ לשיחים בזמן התקף וגילתה המון"רגישות והבנה"למצבי.),וכשאני יוצא אם מישהי חדשה אני מייד דואג להסביר לה את מצבי כך שאם אצטרך לעצור את הרכב בצד הדרך עדיף שתדע את הסיבה,בדרך כלל נשים שיצאתי איתן כלל לא היכרו את המחלה אבל לשימחתי אני נראה חיצונית דיי טוב כך שבדרך כלל מצבי מתקבל בהבנה ואם לא אז אני מייד מבין שאין מה להמשיך בקשר. בקיצור ולסיום חשבתי אולי לפנות לפסיכולוג בקשר ללחץ בכל יציאה מן הבית הבטוח(שני חדריי שירותים...)יש משהו\מישהי שפסיכולוג עזר להורדת הלחץ והמתח לפני יצאה מהבית או טיול בעיר סואנת ללא חדריי נוחיות בקירבת מקום?.. שמחתי לשתפכם במחשבותיי ואחל לכולכם שבת שלום ורימיסיה תמידית!!!!!! אלי גולני.

קודם כל ברוך הבא. לדעתי תמיד כדאי לפנות לפסיכולוג. ועוד יותר כשאתה מרגיש חלש מבפנים, כי זה מעיד על המון. אני אישית הולכת לראות פסיכולוגית, אבל לא בגלל פחד לצאת החוצה, כי הוא לא קיים אצלי, כשאני ברמיסיה אז אין לי בעיה של יציאות תכופות. אבל אם היתה לי בעיה כזאת, ללא ספק הייתי חוששת לפני כל יציאה מהבית (בהתקפים הפחד הזה תמיד קיים). שמחה שמצאת את הפורום, והמון בריאות, נטע.

תודה מקרב לב על תגובתך וברוכה הנימצאת. אלי.

I will write in english only now because I am not home and don't have a hebrew kwyboard. what you wrote could have been me writing! it's exactly how I was a few years ago, and also now sometimes. I also went to a psychologist but I don't know if this is what helped or just the experiance. learn to find the right way to reducethe stress - allways have toilet paper with you, allways know where are toilets on your rout, allways plan your trips. take the train and not a bus if possible (there are toilets on the train!!) don't eat befor long trips, and so on. it helps. it really does. I will write again in hebrew when I get to my computer. take care and welcome to the forum Talia forum manager

הי טליה האמת שכל מה שרשמת מאוד מתחבר אליי, גם אני נושא עימי ניר טישו בכיס בכל יציאה מביתי. אני כבר שנים לא נוסע באוטובוסים עקב תקרית לא נעימה שקרתה בהתחלת מחלתי,ולמרות תחנוני לנהג שיתן לי לרדת מן האוטובוס הוא היתעקש להגיע לתחנה,ומאז אני כבר לא חבר אגד יותר....,היום אם אני יוצא מן הבית זה יהיה רק ברכב ואם אין רכב אז רק מונית כך שאוכל לעוצרה בכל מקום בדרך,גם אם אני מרגישטוב יחסית ומסוגל לטוס לטורקיה למשל(שעה טיסה בלבד)אני לא אוכל יום קודם שותה כדורי עצירות ובנמל התעופה בטורקיה לא עולה להסעה המאורגנת למלון אלא נוסע לבדי במונית למלון ולעזאזל הכסף העיקר שארגיש יותר נוח ולא אצטרך בזמן התקף לעצור את כל האוטובוס ולישמוע ליחשושים וצפירות.... האמת שאני חושב להוציא רישיון על אופנוע זה ניראה לי ככלי תחבורה אידיאלי עבורי כך אוכל להיתחמק מהפקקים וליברוח ולעצור בכל מקום. טליה בתור קצין לשעבר לאחר פיטורי עקב הקוליטיס אני עדיין מחפש עבודה שתוכל להתאים לי ויותר מכל תזכה להבנה מסויימת ממעסיקי אומנם יש לי הכנסה מפנסיה עקב פיטורי(פנסיונר בגילי)אבל בכל זאת קשה להיות כל היום בבית ,כשאתה מאחר לעבודה עקב התקף,או עוזב הכל בעבודה ורץ לנוחיות רוב המעסיקים יגידו למה אני צריך את זה? ויגידו לי יפה שלום. בכל מקרה אני אופטימי ומאמין שאמצא את דרכי לבסוף. לסיום תודה על דברייך אשמח לשוחח איתך שוב. אלי גולני.