בקשת עזרה

דיון מתוך פורום  גסטרואנטרולוגיה - תמיכה

31/12/2002 | 02:02 | מאת: ציפי

לכל הדפמניקיות HELP I AM ALONE היה לי שברון מהדיאטה וחבל לי כי הרגשתי טוב איתה. ביתי מאוד עזרה לי וכעת פחות ובעלי כבר אדיש לכל הדיאטות שלי ולכן אני ממש לבד. לא נעים להאשים אחרים ,אבל האמת היא,שעם תמיכה יותר קל. אכלתי אוכל אסור ,השמנתי ואני מרגישה חרה וענקית ענקית בדמיוני אני ממש ענקית. אני מקווה לאסוף כוח ולחזור לדפמ ,באמת חשוב ועשה לי טוב. היום ישבתי וקראתי את חלק מההודעות לאחור וממש נעשה לי טוב,זה מחמם את הלב. הלוואי שישמר לעד,ממש מקבלים כוח. אני מקווה מחר לקנות עוף ולהתחיל מחדש, נעשיתי מאושרת לקרוא על נועה(מתוקה אני שמחה בשבילך), נתת לי כוח ואורית ואתי ונטע איזה חזקות,אולי לא סבלתי כל כך מפוגרומים כמו שניכתבו ודי הייתי מיוצבת,לפעמים צריך מאוד לסבול על מנת לשרוד שינוי. אני מתפללת שיהיה לי את הכוח לחזור שוב לדפמ , מבלי שיש או היו לי ,פיסטולות חסימות ניתוחים ,תרופות נוראיות ,רזה כחושה וכו... יחסית היו כאן שסבלו נורא... באהבה לכם ציפי

לקריאה נוספת והעמקה
31/12/2002 | 10:48 | מאת:

ציפי, תחזיקי מעמד, לא תמיד הכל הולך במכה ראשונה. אני חושבת שיש בך את כוח הרצון לחזור אל הדיאטה אם החלטת שזה מה שטוב לך. מחזיקה לך אצבעות!

31/12/2002 | 11:02 | מאת: דבי

לציפי, מחזיקה לך אצבעות. בכל מהלך קשה שאנו מתכננים לעשות חשוב תמיד לזכור שאנחנו רק בני אדם , לעיתים נופלים אבל תמיד משתדלים לקום ולהתחיל מחדש, הרושם שעשית עלי הוא שיש לך את הכוחות לכך. אז לא נורא תתחילי שוב , ודקה לפני השבירה תפני שוב לפורום כאן, נשתדל לתמוך , במיוחד משמעותית התמיכה של טליה ושל אלה שמקיימים את הדיאטה. אז ציפי , חמודה שיהיה לך בהצלחה , אנחנו אתך, ובהזדמנות זו מי יתן שהשנה האזרחית החדשה תביא איתה בריאות לכולנו ובשורות טובות. דבי

31/12/2002 | 11:14 | מאת: אתי

ציפי החמודה, אני מוכנה לעשות הרבה בשביל שתמשיכי לחייך איתנו, כמו שרק את יודעת. את צודקת, אין כמו תמיכה בבית. בלי שיש מישהו/מישהי להתלוננן אצלם, שיגידו ש"אל תדאגי חמודה, ביחד נתגבר", אז הכל קשה יותר. וכמו שהתרשמתי, יש לך את האנשים הנכונים לזה. רק שאנשים הם אנשים, והם שוכחים. במיוחד שהם לא סובלים, ולא חווים את ההתמודדות היומיומית. לפי דעתי (ונסיוני) צריך פשוט להזכיר להם שאנחנו זקוקות לעזרה ולתמיכה. לא צריך להתבייש לעשות את זה. אלו שקרובים אלייך ישמחו מאוד שאת גלויה איתם, ושאת מבקשת מהם עזרה, במקום ליפול, להתייאש, ואחר כך לכעוס על כל העולם (והם בתוכו) ועל עצמך. פעם הייתי בנאדם סגור מאוד ולא טרחתי לשתף אף אחד במה שקורה לי והכל כנראה התנקז בבטן. היום אני מודעת לשיחרור ולחיזוק שמעניק לי שיחה עם מישהו שאכפת לו. גם אם השיחה מתחילה ביוזמתי, ובצורה מלאכותית לחלוטין. תרגיש טוב!

31/12/2002 | 11:20 | מאת: אתי

מה שבירברתי עליו, זה בדיוק מה שעשית בהודעת "בקשת העזרה" שלך. אז.. אהממ.. יעזור לך שאני אכתוב שאני מבינה, חשה ומזדהה איתך מאוד מאוד מאוד?! הדיאטה מאוד קשה. אין ספק. ורק על הימים שהחזקת מעמד כבר מגיע לך צל"ש אמיתי. וזה גם מראה שיש לך רצון חזק ויכולת. תגלית, שלי אישית, נתנה חיזוק רציני לאגו. ובצדק.

31/12/2002 | 11:39 | מאת: עוזי- מתבונן מהצד

ציפי לא מאמין ! אנחנו רק בתחילת הדרך, לתמוך ולעודד את "החולה שלנו" ומשתדלים לעשות זאת בשלט רחוק ל-ארה"ב, בטיפטוף איטי שתכנס ל-דפ"מ. הבוקר בשיחת טלפון סיפרה לי שרופא מומחה מס' 1 העלה לה את הפרידנזון מ-30 ל-40מ"ג, אחרי שאכלה משהו שגרם שוב לדימום. ואם זה ימשך שוב תצטרך להתאשפז ושוב לוריד. החשבון שקיבלה עבור 3 ימי האישפוז הקודמים הסתכם ב- 0 0 0 9 $ ואם לא היה לה ביטוח היתה פושטת רגל. חמודה , אני חושף את הסיפור האישי רק בגללך, בעקבות שיחתנו הטלפונית מלפני שבועים. אז בחייך קצת פרופורציות ו----------> אל תעשי לנו את זה !

31/12/2002 | 18:25 | מאת: מרגלית

ציפי שנה חדשה בפתח התחלות חדשות קחי אויר תנשמי ענוק ותתחילי מחדש ואם את "ענקית "כדבריך אז תביטי בראי תאמיני לי יש גדולים יותר . ציפי אני מכירה אותך מהפורום ולמדתי שיש לך כוחות נפש גדולים לכולנו יש מעידה פה ושם ומיתישרים.אז איך אומרים לימין שור, את הדרך את כבר יודעת, והעוף כמעט בסיר נו אז מה הבעיה? בהצלחה מרגלית

01/01/2003 | 21:38 | מאת: ציפי

01/01/2003 | 22:52 | מאת: נועה

ציפי, אהלן, מבאס אותי עצם זה שאת מרגישה שנכשלת יותר מאשר זה שהפסקת את הדיאטה. היחידה שאת צריכה לדפוק לה חשבון זו את ואם הרגשת שאת צריכה הפסקה מהדיאטה זה הדבר הכי לגיטימי בעולם, תפרגני לעצמך על זה. בעניין התמיכה, ברור שזה יכול לעזור אבל אסור לפתח תלות בעזרה של אחרים. גם כאן יש לך את עצמך, ואת עצמך בלבד לטוב ולרע. אם מישהו ישמח לעזור לך - בכיף גדול, אבל לא על זה תקום או תיפול הדיאטה הזאת או כל דבר אחר שאת עושה לעצמך. אם קלטתי אותך נכון, את טיפוס שצריך אתגרים. כדי להשיג מידע על הדפ"מ את הפכת את העולם. "הדברים הגדולים קטנים עליך". וכשהשגת את המטרה והדברים הפכו להיות מובנים מאליהם התחלת להשתעמם... אז יש שתי אפשרויות. הראשונה היא להמציא איזה סיפור מסגרת אתגרי ומפוצץ (סומכת על הדמיון הפרוע שלך). והשניה היא להתחיל לחיות את הדברים הקטנים, היומיומיים. סומכת עליך שתמצאי את הדרך לעשות לך טוב. הרבה בריאות ומצב רוח טוב, היי! נועה.