קפקא בוועדה רפואית (מיל.)

מעוניין לקבל עצה מבעל ניסיון (ראשית, ברצוני להבהיר כי אינני משתמט, לו בריאותי היתה מאפשרת זאת הייתי מתגייס לשמ"פ לכל מקום נצרך.) רקע: שירתי שלוש שנות סדיר והשתחררתי מחובה ב-96 סובל שנים מהפרעות חמורות במערכת העיכול שמשביתות אותי לימים רבים בשנה, מדובר על מצב בריאותי שקיים מעל 8 וחצי שנים עוד ממהלך השירות הצבאי, מצב שהלך והחמיר בצורה ניכרת במהלך השנים. לאחר אינספור בדיקות וממצאים שאינם חד משמעיים (ישנן תוצאות שליליות וחיוביות סותרות) בין השאר קיימת קביעה של אי ספיקת לבלב קשה) וכן ניסיונות טיפול תרופתיים כושלים עדיין אין הבחנה חד משמעית .(סוג בלתי טיפוסי של מחלת הקרוהן היא ההשערה האחרונה) וועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי מכירה בי כנכה לצמיתות למרות מחסור הבחנה חד משמעית של המחלה וקבע לי דרגת אי כושר עבודה של 74 אחוזים. אני מצליח לעבוד (במשרה חלקית ביותר) בעיקר רק מהבית תוך מגבלות חמורות הכוללות לדוגמה צורך בתזונה מצומצמת בהיקף גיוונה, בעקבות ניסוי ותהיה בליווי רפואי (מצומצם יותר משל חולה צליאק וקרוהן מצוי גם יחד ), הנושא הבעייתי של היציאות של מערכת העיכול וכמובן ירידות במשקל בעקבות תקופות חמורות יותר של מצבי אפילו עד לרמה בה נזקקתי להזנה תוך ורידית למשך מספר שבועות עקב ההידרדרות במשקל. ולגבי הפיליטון הצה"לי: משנת 97 נקראתי מספר פעמים לשמ"פ ובכל פעם רופא היחידה (במיל) "עשה לי טובה" ושחרר אותי בהסתמך על ממצאי הבדיקות הרפואיות, בפעם האחרונה הושמע איום עבה מפיו כי בפעם הבאה הוא יגייס אותי אם לא אקבל פטור מהוועדה הרפואית. בכל פעם שהעברתי מסמכים לוועדה הרפואית קיבלתי תשובה בנוסח של "חסרים מסמכים או "אין הבחנה מלאה". באחרונה לאחר שהגעתי בדרך לא דרך לוועדה ובצורה בלתי פורמלית אמנם רק עם חלק מהמסמכים, ועם התייחסות אמורפית מדי של מומחה כפי שהתברר לי בדיעבד, התברר שיושב שם רופא יחיד 'ילד' בן 27 לכל היותר שכנראה סיים רפואה לא מזמן והוא שקובע גורלות לרבים מאתנו. (רופא המשפחה שלי הגדיר אותו פקיד עם תואר רפואי). "ראש הוועדה" אמר לי כי "כל עוד אין ממצא אשר "מתלבש על סעיף ליקוי פוסל" משירות המקסימום שהוא יכול לתת זה הקלות פה ושם. -חשוב לציין כי יש לי אפשרות לגשת באופן פורמלי לוועדה והפעם אני מתכוון להיערך בהתאם. רופא המשפחה המכיר אותי מספר שנים, מגדיר באמירה בע"פ את מצבי לאשורו כזהה בחומרתו לזה של חולים בינוניים עד קשים של צליאק וקרוהן . (במיוחד לאור העובדה כי לא נמצא כאמור, כל טיפול אפקטיבי למרות הניסיונות לטיפול במחלה הבלתי מוגדרת), ומסביר בכתב את מידת הסבל הכרוך במצב אך כאמור עקב חוסר הבחנה חד משמעית של המחלה עומד לרועץ. מבחינתי ברור לי כי גיוסי לשירות מילואים ולו ליחידה העורפית ביותר מהווה איום מיידי ומוחשי על בריאותי ועלול להוביל לנזק בלתי הפיך. הייתי מעוניין לדעת האם מישהו יוכל להפנות אותי (עדיף מתוך ניסיון) למומחה גסטרו, פנימאי או כל רופא אחר שמכיר את המטרייה בוועדה רפואית צהל"ית, ואשר ידע להתייחס באופן פרוגרסיבי לצורך לכוון התייחסות לסעיפים פוסלי שירות בטחון (אותם אינני מכיר) בהתאם לממצאים הקיימים וזאת למרות שאין כאמור הבחנה חד משמעית למחלתי עד כה.

ואבסורד. מצד אחד הצבא משחרר בשניה אנשים שמבחינת מצבם הרפואי בקושי יקבלו 15% נכות מהביטוח הלאומי, ורוצים מאד להמשיך לשרת, ומצד שני הוא מתעקש להחזיק אנשים שהביטוח הלאומי קבע להם 75% נכות תפקודית וכל זה רק בגלל שלמחלה שלהם אין שם. אני לא יכולה לחשוב על מישהו ספציפי שמכיר את המערכת מבפנים, למעט אולי פרופ' גילון שבעבר היה "רופא הבית" של קצין התגמולים ומשרד הבטחון, אבל לכל הרופאים בבתי החולים הגדולים יש גישה לספר הפרופילים של צה"ל שמצוי בד"כ במשרדי ר"מ 2. כמו כן, רבים מרופאי החר"פים עובדים במקביל בבתי חולים, ומכירים את השטויות של הצבא מקרוב. במקרה הכי גרוע - שגם אחרי הועדה זה לא יעבוד - ישאר לי רק להציע שתפנה לאחד משני אלה: נציב קבילות החיילים, או בג"ץ.