ללא נושא

אני כועסת על עצמי. וגם מדוכאת. סיפרתי לכם על הסבוריאה שהשתלטה לי על הפנים. אז זה פשוט לא עוזב אותי. אז למה אני כועסת? כי ההגיון שלי אומר לי: "מה זה פנים אדומות? פצעים על הפנים? בשביל זה להיות עצובה? תראי כמה אנשים בעולם סובלים יותר מזה. והכי חשוב- יש לך קוליטיס ואת בדרך להחלמה ואת מרגישה נהדר וכבר יותר משנה שלא היתה התלקחות והיו לך כאבים בפרקים ודלקות עיניים ועכשיו אין כלום. אז את צריכה לשמוח." אבל ההגיון לא עוזר לי. שלשולים מידי פעם לא גורמים לי להתעצבן כמו שפנים מודלקות מעצבנות אותי. את השלשולים אף אחד לא ראה. אבל את הפצעים כן. ואין לי חשק ללכת לכל מיני מקומות כמו לחתונות של חברות ואירועים של המשפחה המורחבת. אה, עוד משו חשוב: הייתי אצל רופא עור היום. החלטתי ללכת לשמוע מה יש לו להציע. אז הוא נתן לי כדורים אנטיביוטיים ומשחה על בסיס סטרואידי. ואני מפחדת לקחת את זה בגלל רגישות המעיים. אני פשוט לא מתכוונת לשים כלום בפה. והוא אמר לי- אם באת אלי כדי שאני ארפא אותך, אז טעית בכתובת. וגם אמר- אם את לא תשתמשי בדברים האלו, אין סיכוי שמשו ישתפר. אני לא מאמינה לו. אבל הוא הצליח להרוס לי את המצברוח היום. זה גם הסיבה שפתאום כתבתי את זה. אני מאמינה שאני אמצע את המשחה המתאימה (רק לא על בסיס סטרואידי) והטיפול המתאים כדי להעביר את זה. אבל מרגיז אותי הכסף שאני אשקיע בזה. בתור בחורה צעירה יותר, הייתי מכוסה פצעי בגרות, והוצאתי הון כסף כדי להגיע לפנים חלקות. ועכשיו זה. אוף. ------------------------------------------------------------------ יומוצלח לכולם. ואני באמת מקווה שאלו יהיו הצרות הכי קשות שלי. פצעים בפנים. אפשר לחשוב מה זה. (אולי ככה אני אכניס לי את העובדות האלה לראש).

סליחה שנשפכתי. הייתי עצבנית. ואגב, אל תדמיינו איזה פנים נוראיות. זה לא משו איום ונורא. אבל אני מתארת לעצמי שאתם מבינים איך בחורה צעירה מרגישה עם כל פצע שלה. וכשזה לא רק פצע אחד, וכשיודעים שזה משו שעתיד לבוא ולחלוף ושוב לבוא. ותמיד בזמן הלא נכון. אז זה מרגיז.

כמה פרטים...כי אני לא מכיר את הסיפור: 1. בת כמה את? 2. היה לך אקנה? מה לקחת? 3. מה יש לך עכשיו בפנים לא כל כך הבנתי? הכי חשוב.. לקחת ראוקטן? עכשיו יש לך כוליטיס? תעני זה חשוב..

אתי ערב טוב אתי לפי סולאגר סבוארה קשורה לעודף שומניות העור כן ימצא שהיא קשורה לאלרגיות למזון ולסטרס. בהמלצות שלהם כתוב :רצוי לצמצם שומניים מהחי לבדוק אלרגיות למזון וליבדוק האם ישלך קנדידה במערכת העיכול. כן הם מציאים מספר מוצרים טיבעיים. פשוט גלשי לאתר סןלאגר ואולי תימצאי שם תשובות . אתי משפט הסיום שלך הוא הדבר הנכון ביותר לעשות. אז בהצלחהוערב נעים מרגלית

אני אבדוק בסולגאר. ואין לי ספק שזה מסטרס. זה הופיע פעם ראשונה בסוכות אחרי לחץ גדול שהיה לי, ושוב בזמן האחרון כשהלחץ גבר. תודה רבה על התמיכה.

את לא לבד. הייתי בסרט הזה, בדיוק. מה הטיפול שלך לקוליטיס כרגע ? האם זה סטרואידים והם הגורם לבעיות העור ? אני עדיין בסופו של הסרט, מקווה שזה הסוף (כי המצב השתפר בהרבה) ופוחד מנסיגה אחורה שאין לי שום שליטה עליה. כשמצב העור הגיע למצב שמבחינתי היה בלתי נסבל לקחתי "סיכון" והסכמתי לקחת כדורים ששיפרו את המצב. עם זאת, מיהרתי להפסיק אותם (בהדרגה ותחת פיקוח כמובן) כשהמצב הפך לנסבל. כי אני מעדיף כמה שפחות רעל בגוף, כמוך. זה עניין של "סיכון" מחושב. וכרגע, אני במצב שפעם לא הייתי מסכים לו אך גם אני יודע שזה הרע במיעוטו (לעומת קרוהן פעיל) וכך אני מוצא את ההשלמה במצב הנוכחי. וכשהמצב היה רע ? תחליטי שאת לוקחת פסק זמן ממה שהעולם יחשוב עלייך. כי את בתקופת החלמה ! זה עזר לי, קצת. ד"א, יש לך את כל הזכות להתרגז כמובן ואיפה אם לא פה,להוציא את זה החוצה. יש לי המלצה אחת שאולי את מכירה ואולי לא - זהו קרם לחות בשם סבוקלם. אין לי איך לתאר אותו חוץ מקסם. מומלץ בחום לעור רגיש, מודלק וסבוראי. בהצלחה, תרגישי טוב ואם אפשר לעזור בעוד משהו, תשאלי. רק בריאות, אורן

אני סובל מהמון פצעים בגלל הסטרואידים (לא יודע אם זה סבוראה- אין לי מושג מה זה), אבל אנסה את המשחה שאמרת. את רואה אתי? זה ששתתפת אותנו בעצב שלך, אולי הביא לי תרופה. מקווה שאת מרגישה יותר טוב.

אוה, תודה אורן. זו נחמת שוטים לדעת שאני לא לבד. אבל איכשהו זה מרגיע בי משו. אני לא לוקחת היום סטרואידים. אבל כשלקחתי סטרואידים היו לי פצעים שונים לחלוטין בפנים ובמקומות נוספים בגוף. יש לי עור רגיש והוא מגיב לכל מה שקורה לי בגוף. אני לא חושבת שזה קשור לתרופות שאני לוקחת אלא לתקופה של המתח שעברה עלי בזמן האחרון. ואני אבדוק את הקרם שסיפרת עליו. אתה מכנה אותו בתור "קסם" אז אני מבינה שזה עזר לך הרבה. הפצעים שיש לך זה גם סבוריאה? אתה בסוף הדרך גם מבחינת מצב הקרוהן או רק הפצעים? המון תודות ותמשיך לראות שיפור, אתי