נער מתבגר

לא ברור האם זה הפורום המתאים לשאלה אך אשמח להתיחסויות. בני בן ה16 (כמעט 17 ) נולד כשהיה חשד שסובל מתסמונת כשלהי. עד גיל 6 השקעתי את נשמתי בכדי לפתחו בכל המישורים .סופו של דבר התברר שאינו סובל מדבר והילד נחשב למחונן. כל חיי נסובו סביב עניין התפתחותו. הופנה לחוגים רבים ויקרתים והקפדנו לשלבו בחטיבת הביניים ותיכון באזור יוקרתי למרות העובדה ששנינו שכירים ממוצעים ומטה. במשך הזמן נולדה לו אחות, ללא בעיות. במשך שנים תפקדנו כמשפחה בראיה עד שנפצעתי וחלה התדרדרות במצבי וסבלתי ממצב פיסטראומטי. אז בבד אחת הקשר המיוחד עם הילד שונה. מגיל 10 לערך החל לקחת אחריות " הורית " עזר לאשתי בקניות, נהיה בחור רציני כזה. ראיתי שנסגר, עודדתי אותו להשתלב בצופים. ביום הוא מאוד חברותי , גדל פיזית , בחור מגודל וחזק נראה הרבה יותר בוגר מגילו הכרונולוגי. בדרך כלל חושבים שהוא בוגר צבא. עד כאן הכל בסדר. הבעיה היחידה היא שלצד הפעילות החברתית בצופים ובמסגרות אחרות אבד עניים בלימודים. אומנם קיבל 90 במתמטיקה ובמחשבים אך שאר המצקועות אינם מעניינות אותו. ל.ד קיבל 60 בהיטוריה, 58 בפסיכולוגיה כי לא התכונם כלל. במקצועות שלמד הצליח בגדול אבל אין לו עניין בכלל בלימודים ובעיקר במקצועות שאינן מעניינות אותו. חושב שספרות ותנ"ך מועברות בצורה דבילית ..בינינו הוא צודק ואין לו שוםעניין להבחן. באישהו מקום רני די מאוכזב ממנו אך בעיקר מודאג. אשתי בכלל לא בתמונה מסיבות שונות כך שאני תופס את תפקיד הורי לבד. כיצד לנהוג . להניח לו ? לנדנד שילמד למרות שהלמידים לא רלוונטיים עבורו ? כאמור ,מדובר בבחור רציני בעל כישורים ,לאחורנה התנדב ליחידה מיוחדת ועבר גיבוש (בטרם גיוסו ובטרם צו ראשון ). אשמח להתיחסויות.

לאב המודאג שלום רב, נשמע שילדך הוא טיפוס מיוחד, וכמו כן גם הקשר שלך איתו הינו מיוחד עבור שניכם. לא ברור לי מדוע אישתך לא בתמונה, אבל זה לא מה שישנה את ההתייחסות שלי לעניין הילד. לא כתבת האם היו אצל הילד אי אילו שהם שינויים התנהגותיים/ סביבתיים שהתרחשו יחד עם השינוי בלימודים. במידה ולא, הייתי שואלת אותך מה מצבו החברתי, איך הוא מתפקד ביומיום וכו'. אם כל השאלות שלי היו נענות ש"הכל בסדר" והוא מעורב חברתית, מתנהל בצורה סבירה בחיי היומיום וכו', הייתי ממליצה לך להניח לילד. אם הוא ירצה ללמוד בעתיד, הוא תמיד יוכל להשלים בגרויות. אבל!!! לא לתת לו את התחושה שיעשה כל מה שיעלה על ראשו, אלא להבהיר לו שהדבר בניגוד לדעתך, ושאתה מצפה ממנו לרמת לימוד בסיסית כדי לסיים את התיכון, אבל כל השאר - תשאיר בידיים שלו... בברכה, טלי

עכשיו שהערת את הזרקור לעניין השינויים הסביבתיים , בחשיבה בדיעבד , במהלך שנה וחצי האחרונות היה עליו להתמודד עם שינויי לא קלים. עמדו להגר ובסופו של דבר נשארנו בארץ היות והוא עמד על רצונו להתגייס ומספר חודשים לאחר מכן היתי מרותק למיטה כשלושה חודשים וכמעט פוטרתי. היתה שנה קשה במיוחד למשפחה חמרות שכלפי חוץ שמרנו על אופטימיות. אשתי לא בתמונה כי מתכחשת למציאות ברמה כזו או אחרת , למרות שהיא אדם נהדר ,מתנתקת מהבעיות ברמה הרגשית. לפני הבגרויות גם עברה ניתוח וגם אצל הבת התגלתה בעיה הורמונלית אשר הצריכה התערבות דחופה ויקרה (40000 דולר ) שסופו של דבר שולמו על ידי קופת חולים. משום מה לא היתי ער שכל זה אולי השפיע עליו, היתי בטוח שהואבעולם שלו, למעשה גם אני היתי בעולם שלי במלחמת ההשרדות מול מגבלותי הפיזיות והחשש לפיטורין. אולי כל זה השפיע על מוכנותו להשקיע בלימודים ? גם נודע לי בעקיפין מאוהב באיזו נערה ומתבייש להתקרב אליה, הוא מתבייש משום מה בגופו למרות שהוא בחור מפותח ונורמלי במראה שלו.