סטודנטית לע"ס מתלבטת

שלום. אני סטודנטית שוף שנה א' בעבודה סוציאלית. באוניברסיטה שאני לומדת בה,העבודה המעשית מתחילה בשנה השנייה, והעבודה המעשית מטרידה אותי. אני מודעת לכך שהסטודנטים ילוו בהדרכה צמודה, ויופעל מנגנון שאמור לתמוך, אבל אני לא רואה את עצמי מטפלת 'על באמת' באנשים! גם לאנשים הקרובים אלי אני לא מסוגלת לתת תשובות הולמות וסיוע כשצריך. איך אני אמורה לטפל באנשים? השאלה הזאת ממש מפריעה לי. חשבתי כבר לנטוש את המקצוע לטובת משהו אחר, אבל אני באמת נהנת מהלימודים! ככל שהזמן עובר אני חושבת על זה יותר ויותר. אני מתלבטת מה לעשות. אם יש הצעות כלשהן- הן תתקבלנה בברכה. תודה

החששות שלך הן אוניברסליות כמעט. התלבטותך מעידה לדעתי על יושר פנימי. אל תמהרי, לעזוב את המקצוע, תזרמי עם התהליך ואז תחליטי .

החששות שלך הם טבעיים בהחלט. כמעט כולם מרגישים את זה בעיקר כשמדובר בטיפול באנשים שיש בו גם אחריות רבה. אני חושבת שזה אפילו חשוב לחשוש משום שזה מראה על הרצון שלך לעזור ועל כבדות הראש שבה את לוקחת את הנושא. אני רוצה להזכיר לך שאת לא צריכה לתת לאנשים תשובות או עצות. הפתרונות לא אמורים לבוא ממך אלא מהם ולא תמיד יש פתרונות. מותר לטעות ואל תשכחי שגם המטופלים יודעים שאת "בשר טרי" בנושא. אפילו יש בזה משהו חיובי כי סטודנטים מטפלים במעט אנשים ויש להם יותר זמן ומוטיבציה לעזור ולפעמים זה יותר חשוב מהניסיון המוכח בשטח. תזכרי שמותר לטעות ומותר להתנסות. זה לא ניתוח מוח. הכי חשוב זה מערכת היחסים שנרקמת בינך לבין המטופל. אני מציעה לך לא לברוח אלא לנסות. אצלי באופן אישי החששות עברו לאחר שהתחלתי לטפל באנשים והיום אני יודעת שזה היעוד שלי. אני לא בהכרח אומרת שזה מתאים גם לך אבל אל תברחי לפני שתנסי. תנסי ואז תחליטי. בהצלחה. מקווה שעזרתי.

המשיכי ללמוד נושא זה , המושגים שלך לעזור לאנשים קצת מוטעים כאשר תכנסי למערכת עבודה מסויימת , תקבלי הדרכה. רצוי וכדאי לעבוד בנושא ילדים אתגר אמיתי.

תודה על התשובה. והאמת, התחום ש"התבייתתי" עליו הוא נפגעי טרור. אבל מה שכן,אני מחפשת התנדבות בתחום לשנה הבאה.באזור המרכז.אני אשמח להצעות.