הי טלי

זו בל או טל או איך שלא תרצי לקרוא לי, כלום לא עובר, היחידה שהיתה איתי ועזרה לי עזבה אותי אין לי מושג למה, פשוט היא לא עונה לי יותר לטלפונים, מרגישה כל כך לבד וכל כך בדיכאון, כל כך צריכה מישהו עכשיו להיות איתו ושיחבק אותי אבל אין אף אחד! פשוט לבד לגמרי! כל הצלקות על הגוף מכל המיקרים כבר הורגים אותי ונמאס לי... אני חלשה ואין לי יותר כוח...

טל/בל יקרה, חולשה, אין כוחות, יאוש והמון המון לבד....כל אלו זועקים ממכתבך וזה אפילו כואב לקרוא, אז אני בטוחה שזה כואב עד מאד לחוות את זה.... אני כאן, תמיד, ואת מוזמנת לכתוב כאן. פרט אליי יש כאן עוד הרבה אנשים טובים וחכמים שיוכלו לתמוך, להקשיב ולהיות איתך...והנה תראי שאת כבר לא כל כך לבד.... אני איתך חמודה. מחכה לשמוע ממך... טלי

פשוט רוצה שהכל כבר יפסק שלא יקרה יותר כלום, שאני יוכל להמשיך הלאה... שאני ירגיש שיש לי חיים אמיתיים, לא יודעת איך הכל התחיל ולא יודעת מתי הכל יסתיים... לא רוצה להגיע לגיל 19! לא מסוגלת יותר... כל היום כל המחשבות רצות בראש... רוצה שמישהו באמת יהיה שם, ואותה אחת שבאמת הייתי צריכה הלכה.... רק צריכה חיים אחרים...