לחץ

אני יוצאת עם חברי בערך כשנה. לאחרונה גבר הלחץ מצד הוריי להתחתן. התירוץ שלהם הוא: מה תעשו עוד שלא עשיתם במשך השנה שחלפה? במה עוד תוסיפו על מה שאתם כבר יודעים ועד כמה תטחנו את אותו מצב. אני מרגישה תחת מכבש ענק שאין לי דרך לצאת ממנו.. ביקשתי כמה חודשי חסד (עד הקיץ) כדי להחליט (יותר נכון קבעתי עובדה) ונעניתי בצחוק גדול. לאחרונה גם אבא שלו מתחיל לשאול "מתי" מה עושים? איך גורמים לכולם להבין שעדיין אין מוכנות? ואיך אגיד לו בעדינות את הדברים בלי שיבין חלילה שאני לא מעוניינת בהמשך הקשר?

יעל שלום רב, לא כתבת לי מהם הגילאים של שניכם, האם זה קשר ראשון של כל אחד מביניכם, ויותר מזה...לא כתבת מה את מרגישה כלפי הקשר הזה, ומה את עצמך רוצה. נראה כי "מכבש הלחצים" כפי שאת מתארת אותו, מעיק עליך ומעיב על היחסים שלכם. מצד אחד את נתונה ללחץ המשפחות, ומהעבר השני, את זוכה ל"צחוק גדול". אני בטוחה שזה מקום מאד מעיק להיות בו, כשאת נתונה בין שני הצדדים. האם חשבת לדבר עם חברך, ולהסביר לו את מה שאת מרגישה? האם באותה מידה חשבת להסביר לבני המשפחה את חוסר המוכנות של החבר? אולי דווקא כשהמשפחה (הן שלך והן שלו) יבינו כי החבר מתקשה לקבל את הרעיון, ייתכן ומכבש הלחצים ירד ממך, ואולי גם בני המשפחה יתגייסו לעזור לכם בהבנת המצב. מה דעתך? בברכה, טלי

שלום יעל, אני לא יודעת בת כמה את, וזה גם לא כל-כך משנה. אני רוצה לשתף אותך מנסיון שלי. אני ובן זוגי היינו חברים כ-8 שנים עד שהתחתנו. ההורים כמובן לחצו ורצו שנתחתן, אבל מה לעשות, אנחנו עדיין לא היינו בטוחים ועדיף לברר ולחיות ביחד, כזוג, בדירה רק שנינו, מאשר למהר להתחתן וחס וחלילה להגיע למצב של גירושין. אני רק רוצה לחזק אותך. אל תכנעי ללחץ שלהם. אנו חיים בדור אחר, והיום אף אחד לא ממהר...ההורים חייבים להבין שאנו מחליטים את ההחלטות שלנו וגם לעיתים עלולים לעשות שגיאות או טעויות, אך אלו הם הטעויות שלנו והגיע הזמן שיתנו לנו להחליט לבד. אנחנו כבר לא ילדים...