מסרבת ללכת לגן

שלום. יש לי ילדה בת שנתיים ו-8 חודשים. אני כעת בהריון שני, סוף חודש תשיעי, ובמשך החודש האחרון קשה לי מאד לתפקד, ולכן חמותי מטפלת בילדה אחרי הגן, ובערב בעלי מביא אותה הביתה כשהוא מסיים את העבודה. עד לפני המצב הנוכחי, הבת שלי הייתה הולכת בשמחה לגן, ונפרדת ממני או מבעלי בשמחה. ראינו שטוב לה ושהיא מאושרת. כעת היא עושה לנו ממש סקנדל כל בוקר, מלווה בבכי שהיא לא רוצה ללכת לגן. אני יודעת שטוב לה שם (היא לא מוכנה לעזוב את המקום כשבאים לקחת אותה, כי היא רוצה להמשיך ולשחק) אני שואלת אותה למה היא לא רוצה ללכת, ואין לה תשובה בשבילי. אני שואלת אם הילדים מציקים לה, אז היא עונה שכן, אבל כשאני שואלת מי מהילדים - היא עוברת מהר לדבר על משהו אחר. דיברתי עם הגננת, והיא אמרה שממש אין שום בעייה עם הילדה בגן. אף אחד לא מציק לה והיא ממש מאושרת שם ומשחקת יפה (ואני לגמרי מאמינה לה בקטע הזה). ההשערה שלי היא שזה קורה בגלל שהבת שלי מרגישה שמשהו קורה כאן בבית. אבל מה אני יכולה לעשות? אנחנו כל בוקר עוברים איתה ייסורים מחדש, ושום דבר לא עוזר! יש לך הצעות מה אפשר לעשות?

מיקי, סביר להניח גם בגלל שהלידה מתקרבת (יש מקום לשתף אותה ולהגיד לה: "עוד מעט יהיה לך אח קטן"). להסביר לה שהוא יהיה תלותי אבל גם להראות לה שאפשר לסמוך עליה ולבקש את עזרתה. יחד עם זה, למצוא לה את פינת הזמן שלה. עדי (שטיפלה בעבר בילדים קטנים(

מיקי שלום, אנא קחי את דבריי בערבון מוגבל ומראש אני מסייג אותם, חלילה לי להבהיל אותך- אבל כשאני הייתי קטן, בגילה של בתך, אותה תופעה בדיוק קרתה איתי והורי לא הבינו. אני כמובן לא ידעתי לספר, אבל הגננת היתה פשוט גננת מרשעת, שצעקה ורדתה בנו ובכמה מקרים אף התעופפו סטירות. כשההורים הגיעו היא כמובן היתה נופת-צופים, ואני יכול להעיד על עצמי שאם חטפתי צעקה ב 9 בבוקר, ובשתיים בצהריים הייתי שקוע במשחק עם חברים- אז ברור שהיה לי כיף ולא רציתי לעזוב באותו רגע. למחרת בבוקר שוב הייתי נזכר בטראומה ובכיתי והשתוללתי ולא רציתי ללכת לגן. שוב אני מסייג- יכול להיות שזו באמת אחלה גננת, והילדה שלך מתפנקת לקראת ביקור החסידה, שזו תופעה ילדותית מוכרת וידועה. הצעתי לך- ביקור פתע בגן. ככה סתם, ללא הודעה מוקדמת, באמצע היום (או מישהו מטעמך, אני מבין שאת מנוטרלת). שניים-שלושה ביקורים כאלה ותפסלי את האופצייה הזאת.

שלום גיא. (דרך אגב - שם מקסים! אני מצפה עכשיו לבן, וזה השם שהחלטנו לתת לו...) אני מיישמת עכשיו את מה שהגננת אמרה לי - לא לתת לה לשלוט בנו בבוקר. אז היא עושה לי סקנדל עם הבגדים בבוקר, אבל אחרי שהיא לבושה היא רצה לאבא שלה ומבקשת שיקח אותה לגן. ובגן היא נפרדת ממנו בלי בעיות. אחיינית של בעלי הייתה בגן הזה שנתיים, ואני יודעת שהוא מצויין. כך שהגן הוא ממש לא הסיבה. אבל תודה לך בכל אופן על תשובתך. ביי. מיקי.

מיקי שלום רב, צר לי על האיחור בתשובתי אליך, שנבע מבעיות במחשב. לשאלתך: כפי שראיתי קיבלת כאן הרבה הצעות למחשבה מעניינות וטובות מיתר הגולשים. בכל מקרה, במידה והמצב לא משתפר, כדאי להתייעץ עם הפסיכולוגית של הגן, או להסתייע בייעוץ הורים. בברכה, טלי