צביקה

אני נשוי ויש לי שני ילדים אחרת היתי מתאבד. אבדתי את הבריאות הפיזית, הפכתי לנכה באופן חלקי. עד לפני שבוע היה לי כוח להתמודד חייכתי והמשכתי בדרך אבל אזלו כוחותי. עדיין מתלבט ולמעשה די פוחד לנקוט בצעד זה. אבל קשה לי להשלים עם הנכות התלות הכפויה בעזרתם שך אחרים. והאמת היא שהיו לי חחיים יפים ודאגתי שלאישה והילדים יהיו חיים יפים.זכיתי לאהבה הענקתי אהבה. כעקרון מוכן לסיים את החיים, ברמה הפרקטית סידרתי את המצב: בחודשים האחרונים הצלחתי לסגור את המשכנתא, שיפצתי את הבית.לאשתי משאיר רכב ושלושה ביטוחי חיים. כך שאני לא משאיר אותם זרוקים ברחוב. מצד שני מספר נקודות מטרידות אותי.: א) אין לי חסכונות משמעותיים , תמיד סברתי שרצוי לחיות את היומיום ברמה גבוהה ולא חסכתי לעתיד. מה יהיה עם הילדים, מי ישלם אוניברסיטה, ידאג לסידורים לחתונה וכד כשיהיה רלוונטי. ב) איך יתמודדו עם הטראומה של אב/ בעל תאבד? ג) איך להתאבד באופן שרגעי האחרונים לא יהיו מכאיבים מדי עבורי. איכן להתאבד על מנת לא לגרום זעזוע לסיבה ? להשאיר מכתב פרידה? להסביר את המניעים כדי שיוכלו לסגור מעגל ולא תשאר שאלה פתוחה מדוע אבא התאבד? בקיצור כיצד לבצע את המשימה באופן שפחותיפגע באחרים. ד) מה יהיה עם אשתי ? עדיין אשה צעירה ומלאת חיים.לא היתי רוצה שתתאבל עלי עד סוף ימיה. לא רוצה לפגוע בה בהתאבדותי. ה) כואב לי להשאיר את הילדים לבד , אני יודע שאני משמעותי עבורם. מצד שני נגמר לי הסוס, לא יכול לסבול יותר את המגבלות הפיזיות והנפשיות.. אל דאגה לא הולך להתאבד אחרי כתיבת מכתב זה, בינתים מתלבט ושוקל את צעדי. השעה 1:40 לילה טוב צביקה

צביקה, החיים הם יפים! עברתי הרבה בחיים בשביל להבין את זה. אם תסתכל סביבך תראה שיש נכים שהצליחו למרות הנכות שלהם. נכון, חלקם נולדו נכים, אבל חלקם היו גם בריאים והפכו לכאלה. יש לך אישה שאוהבת, ילדים. אולי תנסה להיפגש עם כאלה שהנכות שלהם לפחות כמו שלך, ותוכל לשאוב כוחות. עדי

תודה עך העידוד ...כנראה שאני זקוק לעידוד ולראית הדברים בפרספקטיבה ובאורח מציאותי. כעת אני בדיכאון ששואב אותי לתוך תהום. איך הפכתי מגבר בריא מתפקד, עובד נון סטופ לסמרטוט שזקוק לעזרה של אחרים כולל ילדי ? הכלתי את המצב זמן ממושך ופתאום נגמרו לי הכוחות ,דבר שאינו מאפיין אותי. העניין הוא שעד כה לא כל כך קיבלתי את הנכות שלי , המשכתי לעבוד כמו מטורף למרות המחירים הבריאותיים ששילמתי אבל שמרתי על רמת חיים טובה ואיכות חיים. ופתאום גם הגוף והנפש מפסיקים לציית לכוח הרצון ואני כלוא במגבלות ובמוגבלות שלי. יש לי את האומץ להתמודד עם המצב על הבטיו השונים לא בטוח שאני מעוניין להמשיך קדימה ממקום של נכות ו מגבלות. בכל אופן תודה על עזרתך. צביקה

צביקה שלום, צר לי על האיחור בתשובתי, אולם המחשב שלי התקלקל, ואין לי גישה חופשית כרגע למחשב. בהתייחס למכתבך: ממכתבך עולה מצוקה גדולה מאד, ותחושת כאב עצומה. אתה שוקל פתרון סופני שאין ממנו דרך חזרה, כאשר אני עצמי לא הצלחתי להבין איפה ניסית לעזור לעצמך. הפתרון של התאבדות קיים שם תמיד, אבל בעיניי הוא אופציה אחרונה בהחלט. מתוך הראיה שלי מעט מאד מקרים קיימים שאין להם אופציות אטינסופיות. על כן, תמיד אפשר לנסות להתנהג בדרך אחרת, לפתוח עוד כיוון אפשרי. אני מבינה את הקושי והמצוקה. אני מאמינה שתוכל להפיק דווקא עכשיו תועלת רבה מטיפול. תוכל לפנות למרפאה לבריאות הנפש הקרובה לאזור מגוריך, ללשכת הרווחה או לקופת חולים ולקבוע פגישה. אני מקווה שתחליט בכל זאת לנסות, ומזמינה אותך לשוב ולכתוב כאן, ככל שתזדקק. בהצלחה, טלי