אימון

במשך שנה, בניתי את אחד הדברים הקשים ביותר שהיו חסרים לי, לאט לאט ובהדרגה. אימון. כל שנה קורה לי משהו רע. שנה שעברה עוד האמנתי שיכול להיווצר שינוי. האמנתי גם בגלל אנשים נפלאים שהיו איתי. כל אחד יכול לומר שזה בא ממני, אבל אל תתכחשו לאמת. נפגעתי פגיעה גדולה בעודי ילדה. הייתי חייבת חוויה מתקנת. מסתבר לי כעת שהכל היה ריק, לא מכוון, ככה בקלות נעלם כאילו מעולם לא היה שלי. חברים, יש לי מזל רע. כל מה שאלוהים הטוב נתן לי הוא לקח. השנה הזו התחילה בשיא כוחותי ונגמרה באפסיותם המוחלטת. אני לא רוצה יותר כלום. לא רוצה לחיות בעולם הזה. לא מסוגלת לחיות במקום בו כל אדם לא חושב בעקר על עצמו, אלא רק על עצמו. לא יכולה לחיות במקום בו לכל אדם אין אחריות על המעשים שהוא עושה, הוא מאמין שאחרים יטפלו בהם. לא מאמינה יותר בכלום, ממש כמו טרם נתתי צ'אנס לחיים לפני שנה בערך. חבל שניסיתי בכלל, עכשיו הרבה יותר כואב לי מאי פעם. חבל שהעמדתי את עצמי בניסיון, שוב הוכחתי לעצמי שצדקתי. אני כותבת את זה למי שיכול, למי שיש בידו האפשרות לא לתת לאחרים ללכת בדרכי. לכל מי שעובד עם ילדים-תהיו קשובים, אולי תגלו משהו ניסתר, אולי תוכלו למנוע גרירה של משקע כלשהו שיחרט על ליבם ועל אישיותם. זכרו ששום רישום בבית חולים, תיק במשטרה או מאידך חיים מושלמים ומוסווים לא יוכלו לכפר על דבר. רק אהבה תוכל. אני כותבת את זה, כי אני עדיין מאמינה בזה. לי זה לא אפשרי, לא כולם מקבלים. יש אנשים בלי מזל. בימים האחרונים חזרה אלי אמונה שנעלמה לפני שנים. חיפשתי תשובות. הרי לא אפשרי לחוות אובדן אחרי אובדן, נטישה אחרי נטישה, פגיעה אחרי פגיעה. האמנתי לרגע קטע, לשבריר שניה שאולי זה נועד כדי שאני אעשה את מה שאני מבקשת מכם. התשובה היחידה שמצאתי בפתאומיות, במכה, היא שלי לא מגיע כלום, כמו משחק ביד אומן. אני משלימה עם זה, אני נענשת על משהו. ולמה כאן? היה לי כאן פעם בית. כאן מסתובבים בוודאי אנשים רבים שעובדים עם ילדים.

גם לך יכול לקרות! אם תאמיני זה יקרה! עדי

עדי שתהיה לך שנה טובה, אני כבר לא זוכרת מתי חדלתי מלהאמין בעצמי, באלוהים ובאחרים. אני רק יודעת שזה היה תהליך הדרגתי שהתחיל מאוד מוקדם בגיל. אפשרתי קצת בגלל טיפול פסיכולוגי ללב מעט להפתח ולאנשים ולאמונה יותר לחזור אלי. רק הוכחתי לעצמי כמה לא כדאי. אני ריקה כמו מילים שנאמרות. כנראה שאף אחד לא תאר לעצמו כמה פחדתי ולא סמכתי על איש, עד כדי כך שכעת אני מרגישה את הטיפול מיותר לחלוטין, בזבוז כסף, בזבוז זמן, בזבוז של מחשבה מיותרת. למה? כי אין בעולם דבר שיצדיק את זה. איזו משמעות יש לחיים מלבד חיים ומוות? ואם אין במה להאמין, מלבד הדברים שאנו משלמים עבורם, באמת אין לי מה להתאמץ. העולם כרגע מתחלק לשניים בשבילי: אנשים שמעבירים אותך אונס קשה, אכזרי ומשפיל. אנשים שאת משלמת להם כסף כדי שלכאורה לא יכאב לך. אני כבר לא רוצה להאמין בכלום יותר. לא מוכנה יותר להיפגע. הכי טוב לבד. אדם לאדם זאב ותו לא!

שלום לך, צר לי על תחושתך זו. לעיתים תחשות הפגיעה והאובדן מגיעות בדיוק מהכיוונים הלא צפויים כמעין דרך מסתורית שכזו, אולם דווקא המקומות הללו הם שגורמים לגדילה, להתבגרות, להתפכחות. ייתכן וזו היתה המטרה... ואת? אני מאחלת לך כל טוב, ומקווה שתדעי לקחת את הניסיון עליו את מספרת בצורה כפי שבאמת באמת בפנים היית רוצה שיראו אותך, ויקבלו אותך. ובאשר לילדים, ולאנשים שמטפלים בילדים, אני מאמינה שלפחות הרוב הגדול, מנסה לעשות לעוללים הרכים רק טוב... לפחות זו הכוונה... כל טוב, טלי

טלי, לא מאמינה בכלום לא מאמינה במטרות. במיוחד שהן לא מגיעות בעיתן, אלא באמת מוקדם מדי. הדברים האילו הם קשקשת. אין לי צורך שיראו ויקבלו אותי. ובטח לא אחרי תגובה שכזו-אני מרגישה שיש אישור והודאה לדברים שאמרתי. אני לא יכולה לצמוח ולגדול מהדברים הללו, שהם לדעתי לרועץ לכל העולם. אני לא אצמח על הגב האגואיסט של העולם. אני מעדיפה להתכסות ולהתעטף בבועה הידועה. עד המוות. אני אדם שונה. שפוי, אבל שונה. אני לא יכולה ללמוד מהדברים האילו. זה מגעיל אותי. מוציא לי את החשק לחיים וזו האמת.

נשמע שאת צריכה להעביר את הדברים הללו דווקא לפורום פסיכולוגיה קלינית ו/או פסיכותרפיה.אלו הם פורומים שיענו יותר טוב על הצרכים שלך כפי שמשתמעים מההודעה. אם כי אני כבר יכולה להגיד לך שהשורה התחתונה תהיה כפי הנראה ללכת לטיפול,ואכן נראה גם לי כי כך ייטב לך. כל טוב ובהצלחה!!!

יקירתי אני מבינה לליבך מזדהה עם מה שאת כותבת. אין לי נחמה מלבד השותפות לדברייך ומלבד הידיעה שדברים משתנים, ולעיתים די בשינוי של מילימטר אחד ואז החיים נסבלים מעט יותר. אני איתך.