טלי

היי זוכרת אותי עם ההפרעות אכילה? כמובן שכן נכון?:))) אקיצר, אני עוד במקום שאמרתי לך שאני הולכת עילו עכשיו, אבל עדיין נורא קשה לי יש שם דיטאנית ממש מתוקה שתמיד מנסה להסביר לי ועם היא לא מצליחה להלשט עליי כי כימעט על הכל אני אומרת לא היא קוראת לרופאה שהיא יותר שטלטנית ומרימה את הקול זה כזה ברור שבגלל זה כל פעם היא קוראת להחחח(מה לעשות בעיטית אני) הם נתנו לי תפריט טוב כפי שכולם אומרים אבל לי זה עדיין ניראה הרבה ואני עדיין חושבת שהשנמתי אפילו שאני אוכלת פחות מהתפריט וזה משגע אותי, עכשיו עם אני יגיד לרופאה שאני בדיכאון היא תרצה שאני אילך לפסיכלוג או פסיוכליגת של המקום מה עדיף? בקיצור אמא שלי נגד פסיכוגליים היא אומרת שהם מכניסם יותר צרות לחיים העם זה נכון? ועוד משהו אני לא רוצה ללכת לפסיכולוג/ית רק בגלל בעיה אחת שעוד שנתיים אני מתגייסת לצבא ואני לא רוצה שהצבא ידעו על זה. מקווה שקראת :) נועה

זאת נועה= ננננווווועההה :)

נועה יקרה, אני מבינה שתהליך ההחלמה קשה, ורצוף בהתלבטויות, אבל אחרי הכל נראה שמצאת גם מקום תומך, אוהד, מחבק. אני שמחה בשבילך. ובאשר לאמא שלך ולטיפול הפסיכולוגי: כעת עליך להביא את עצמך למקום טוב יותר ובריא יותר, בכל מחיר. להערכתי, את יכולה לבקש שמישהו מהצוות המקצועי ידבר עם הוריך ויסביר להם את הצורך בטיפול פסיכולוגי. אולי זה יעזור. לגבי עניין הצבא, התשובה שלי דומה: תניחי עכשיו לצבא, תניחי להכל. את צריכה להבריא, לשקם את עצמך. אחרת מה שווה כל השאר? סופשבוע נעים, טלי