אולי קשור לפורום

שאלה חשובה : אני תוהה אם זה מתאים לפורום . אבל הפורום מזכיר את המושג סוציולוגיה ולכן אני חושב שאולי זה בעצם מתאים כי השאלה שלי קשורה לזה. אז ככה: אני שם לב על ילדים בוגרים יש להם הורים וישנם סיטואציות שבהן אחרים לא "דורכים" עליהם באגואיסטיות ומעריכים אותם בגלל העובדה שיש להם הורים . פתאום אחרי שהילדים הבוגרים הופכים להיות עצמאיים וכבר אין להם הורים אז באותם סיטואציות, אחרים (שיכולים להיות גם קרובי משפחה) שהיו מקודם חברים שמתחשבים, הופכים את עורם, שוכחים את החברות שהייתה ומרשים לעצמם בלי רגשי מצפון "לידרוך" על אותם אנשים שכבר אין להם הורים . לפעמים אדם עם הורים רואה שקרוביו מתייחסים אליו נפלא והוא במשך שנים רבות מרצה אותם כל הזמן ועושה להם טובות ורק נותן ונותן בהנחה שהם אוהבים אותו ובהנחה שהם שהם ימשיכו להיות הוגנים וכביכול פיתח איתם קשר שבו הוא בטוח שהם יכבדו את זכויותיו כאדם כפי שהם נראים לו ויתחשבו בו עת שיזדקק לעזרתם. לאחר שהוא מאבד את הוריו, פתאום הוא מגלה את חולשתו ושהוא למעשה השלה את עצמו והגיס שלו למשל צועק עליו וסביבתו משתלטת עליו ועל ביתו בלי שהוא ציפה שדבר כזה היה יכול לקרות לו מאנשים שכבר יש לו איתם קשר רגשי, אמון הדדי, כבוד הדדי, ואף מחוייבות מוסרית ואנושית . האם לפי תורת החברה (סוציולוגיה) יש מושג להנחה של אדם כזה שמבחינה חברתית הוא חשב שהוא בעמדה טובה, והאם יש מושגים בסוציולוגיה על השינוי בפערים בין העמדות הללו והאם ישנם כלים שאדם יוכל לצפות ולהתכונן לשינוי כזה ולדעת את חולשתו . האם יש מושגים בסוציולגיה כדי שאדם יוכל להפסיק להשלות את עצמו שהאנשים שכרגע נדמה לו שהם חברים שלו למעשה במצבים אחרים (ברגעי חיים אמיתיים)כבר לא יהיו חברים שלו ואולי אף יתגלו לו כאויביו .?

אסף שלום רב, אתה שואל אותי לגבי מושגים בסוציולוגיה, וצערי סיימתי את לימודי המבוא בסוציולוגיה לפני שנים רבות, ואינני עוסקת בתחום זה. אולם לאחר קריאת מכתבך, נראה לי כי טמונות כאן שאלות פסיכולוגיות רבות ומשמעותיות, שהמקום לפתוח אותן ולעבד אותן אינו כאן, אלא בתהליך טיפולי בתוך חדר הטיפול הפסיכותרפויטי. בברכה, טלי