אובדן
דיון מתוך פורום עבודה סוציאלית
אמי נפטרה לפני שלוש שנים, ואחרי כחצי שנה של אבל "לפי הספר" חזרתי כביכול לחיים...אבל האמת היא, שמאז אני חיה בשני עולמות - עולם החיים: העשייה, האהבה, ועולם המוות: הזכרונות הנוראיים שיש לי, והגעגועים האינסופיים לאמא שלי. אני לא יכולה להיפרד מעולם המוות וזה הורס לי את החיים. אני מרגישה שאיבדתי את מי שהייתי קודם. הכאב לא מרפה ממני, הוא כאילו מתנהל בתוכי כל הזמן, מסווה ע"י התפקוד הרגיל שלי. הייתי בטיפול הרבה זמן, וגם קיבלתי כדורי סרוקסט תקופה מסויימת, אבל זה לא עזר לטווח הארוך. יש לי תמונות בראש שאני לא יכולה לספר לאף אדם אחר, וכשהן צפות, אני לא יכולה לשאת את זה. אני לא כל כך יודעת כבר מה לעשות, איך להקל על עצמי ולחזור להיות מי שהייתי. אולי תוכלי להמליץ לי על משהו? רק לא טיפול - כי אחרי שנה+ עם שני מטפלים שונים (שמאוד הערכתי) אני מבינה שזה כנראה לא מה שמתאים לי.
אני משתתפת בצערך על מות אימך ,וממה שאת מתארת את עוברת תקופה קשה ושטיפול לא עזר לך אני מציעה לך במקום לשקוע בעצמך בדאי שתמצאי איזה שהוא עיסוק משמעותי, תחביב או לימודים, שבהם תוכלי להעסיק את עצמך ולהפנות האנרגייה הנפשית המושקעת באבל על אמך או לפחות חלק ממנה למשהו מעניין שיסיח את דעתך באופן חלקי . מות אמך הוא ללא ספק טראומה ואני מבינה את כאבך. בהצלחה.
d שלום רב, אני מצטערת על מות אימך, ואני קוראת איזה סבל את חווה בעיבוד האבל והאובדן. את מתארת בקצרה שני טיפולים שלא צלחו, ואומרת שאולי זה לא מה שמתאים לך. ייתכן ואת צודקת, אבל אני לא הייתי מסיקה מסקנות כל כך מהר, ומנסה לשוב את חדר הטיפול. ייתכן והיה שווה לבדוק טיפול באומנויות, שהוא שונה מעט מטיפול בדיבור, ומאפשר לעיבוד תכנים בצורה שונה, שמתאימה לאנשים שמתקשים בדיבור (לאו דווקא קושי פיזי). גם לגבי הטיפול התרופתי לא הייתי מרימה ידיים כל כך מהר, ודווקא שילוב של טיפול תרופתי אנטי דיכאוני וטיפול פסיכותרפויטי עשוי לתת לך את ההקלה שאת כל כך מבקשת לעצמך, ולסייע לך בעיבוד האובדן וחוויית האבל. שלא תדעי עוד צער, ושיהיה לך הכוח לטפל בעצמך ולהתחדש, טלי
מנהל פורום עבודה סוציאלית
