לא צריך להתרגש יותר מדי מהפסיכיאטרים

הפסיכיאטרים, בהכללה, כולל כל הרופאים בעיני עצמם שמנהלים את הפורומים השונים באינטרנט הם אנשים טפשים ולא צריך להתרגש מהם יותר מדי.

ודווקא משום כך הם מסוכנים לחיים האזרחיים החופשיים. הם יודעים להציג את הדברים בצורה מעודנת, להשתמש ברטוריקה ובשפה "אקדמית", ולשוות לדבריהם מצג "רפואי".. הקורא\שומע האינטיליגנט מזהה לרוב שמאחורי כל זה יש בעיות קשות ברמה המוסרית והערכית ועם עקרונות הדמוקרטיה. הוא מבחין מבעד לדיבור הקולח בתאוריה שברקע, זו שהחליטה עבור כולם מה נכון ומה לא, ומנצלת את ריכוז הכוח שבידיה באופן שרירותי. הבעיה היא שרוב בני האדם יחסית נאיבים ולא מתמצאים בנושאים הללו, וכשהם שומעים פסיכיאטר בתוכנית בוקר בערוץ 2 מדבר בביטחון עצמי על "מחלות נפש", ועל "הצורך במערכות בבריאות הנפש שתפקידן לרפא את מי שאין לו יכולת שיפוט טובה של המציאות" ועוד כהנה שרבוטי לשון, הם עשויים בקלות להתפתות לחשוב שמדובר באיזו אמת מדעית או רפואית ... בכלל, לפסיכיאטרים בתקשורת יש יותר מדי "זמן מסך" ביחס לקורבנות של מערכת הכפייה. גם במקרים של עבירה שבה חשוד פסיכיאטר (נדיר אבל קורה), יראיינו פסיכיאטר. לפעמים גם יראיינו סיינטולוג כדי להציג את מתנגדי הכפייה כאנשי כת הזויים... למען האמת אף פעם לא ראיתי נציג של האגודה לזכויות האזרח (עורך דין למשל) מתראיין בתקשורת בנושאים האלה, למרות שלאגודה ולדומותיה יש עמדות ברורות בנושאים האלה והן זכו במספר בג"צים. אז מכאן , הדרך לדברים המבחילים שמתרחשים במחלקות הסגורות במסווה של "רפואה" - קצרה. הציבור לא מכיר ולא יודע (וגם לא ממש מתעניין) מה שקורה במחלקות הסגורות, בפרקטיקה של הכפיה הפסיכיאטרית, ובתאוריה הפסיכיאטרית בכלל, ונוצר וואקום שבו לפסיכיאטרים במערכת הציבורית יש יד חופשית לעשות מה שבראש שלהם. הדיון הציבורי כשהוא כבר מתקיים נסוב סביב נושאים טפלים יחסית כמו מצב המפעלים המוגנים (ניצול מחפיר אבל מילא), או מצב הסדקים בקירות בבית חולים אברבנל. אבל אף אחד לא מדבר על השאלה האם עצם הכפייה בכלל מוסרית ? האם הגיוני להחליט עבור הזולת שהוא לא יכול להחליט כי ה"נפש" שלו "חולה"? האם הגיוני להחליט את זה רק עבור קבוצת מיעוט בתוך מדינה דמוקרטית שמתיימרת לספק חירות והגנה ושיוויון לאזרחיה? האם אין צביעות איומה בכך שהחוק לטיפול בחולי נפש שנועד להגן על אנשים בעלי קשיים נפשיים, למעשה מנוצל בכדי להתעמר בהם עוד יותר? אבל זה לא יעזור , כל עוד התודעה החברתית מניחה ומקבלת את זה שהפסיכיאטריה היא ענף לגיטימי של רפואה ולא זרוע פוליטית וסוכנת חיברות - אנחנו נמשיך להיות עדים לתופעות הקשות, ולדיוני סרק מסיחי דעת סביבן, שלעולם לא אוחזים את השור בקרניו. בכל מקום בעולם שבו יותר מדי כח רוכז בידיים מעטות מדי קרו דברים רעים, ואין שום סיבה לחשוב שהכלל האוניברסלי הזה יפסח דווקא על מערכת המוסדות הטוטאליטרים והכוללניים בישראל - המחלקות הסגורות בשלוותא שער מנשה נס ציונה באר יעקב גהה אברבנל וכו'.

אתה באמת חושב שהכוונה האמיתית של הפסיכיאטרים היא להתעמר בחולי הנפש? לי דווקא נראה שמקרי הכפיה הם נדירים יחסית. כאשר ברוב המקרים מדובר באנשים אומללים המבקשים להחלים, ולשם כך הם באים לקבל טיפול מהמקור המוסמך להעניק טיפולים מסוג זה. לדעתי אפילו אתה תסכים שבמקרים מסויימים יהיה זה מוצדק לנקוט באמצעי כפיה. תחשוב למשל על מישהו המהווה סכנה לעצמו - או אם זה לא מספיק משכנע - מה גבי מישהו המהווה סכנה לזולת?