צהוריים טובים

היי ד''ר אני סובל מסכיזופרניה כבר קרוב ל6 שנים זה התחיל בבגרות בערך ב16 התחיל כמשבר בתפישה שלי חרדה חברתית עצומה ממש קרע באישיות באמצע החיים ועם המון חברים מאוד חברותי בדרך כמעט לסיים בגרויות שנה לפני המועד, העולם היה פתוח לפניכמו כול נער ממוצע תכנון צבא מקצוע הכול היה רשום... תקף אותי כול מיני פרנויות ופחדים לגבי חבריי שצוחקים עלי וזה ממש בעקראי טריגר שהתפתח כמו גלגל שלג. רק אחרי חצי שנה של סבל המנעות ממצבים חברתיים ושכול העולם יודע שנדפקתי ניסיתי בכול זאת להמשיך ללמוד ולתפקד לא הצלחתי פניתי לעזרה ממש לבד ליועצת ואחר כך לפסיכיאטר שאמר יעבור בסך הכול חרדה חברתית. כדורים SSRI לא עזר הוסיף אנטי פסיכוטי רידזין/ריספרדל/ולבסוף סרוקוול בקיצור כול האופציות התרופתיות היום סרוקוול 600 2 קלונקס שניים סרוקסט. המחלה אכלה אותי היום אני שוקל כפול ממה ששקלתינקתפתי כמו פרח לא סיימתי לימודים לא עשיתי צבא חיי החברה של זה הדבר היחידי שהצלחתי לשמר הרגשות והאפקט נשמר טוב באבחון כתוב. קוגניציה שמורה היטב. והשלמתי עם המצב הכרה שעם רגש חברים אני יסתדר בחיים . נשאבתי לתוך בור שחור של חוסר תפקוד מוחלט וחוסר תמיכה. אבל נשארתי אופטימי ותמיד עם חוש הומור עכשיו אני בשיא של השפל התסמינים השלילים (שזה המחלה שאני סובל בעיקרון) חילחלו עמוק ופגעו גם ברגשות אני בקושי מסוגל שהוציא חיוך לא עצב עיניי ריקות מתוכן ואני מת... עכשיו תגיד לי עם כול הרצון שבעולם ונסיונות לחיות ונסות לתפקד מה נשאר לי.. קיצבה אין חברים עזבו ואני בקושי מתקשר עם עצמי מילד שמח לבוגר מתמודד ואופטמי לגופה מתה מה אני יכול לעשות עכשיו שאין לי טיפה של כוח...

איזה גישה הכי טובה לשיקום סכיזופרן סימםלקס רסידואל שכול מחלתו היא רק התסמינים השלילים? מה הגישה של היום מה הפרוגנוזה של חולה באחנה זאת? מה אתה הייתה עושה? מה ניתן לעשות אחרי רגסיה חמורה?

שלום. הסימנים השליליים בסכיזופרניה כוללים בין השאר חוסר יוזמה, אפתיות, הסתגרות, חוסר הנאה, חוסר ריכוז, השטחת אפקט (הבעות פנים מצומצמות), ירידה בנפח הדיבור ועוד. הסימנים השליליים נוטים להיות כרוניים וקשים הרבה יותר לטיפול מאשר הסמינים החיוביים שבד"כ חולפים עם טיפול תרופתי. אז מה בכל זאת ניתן לעשות לגבי התסמינים השליליים שמהם אתה סובל? 1) הטיפול התרופתי הוא רק מרכיב אחד מהטיפול בסכיזופרניה בכלל ובסימנים השליליים בפרט. לסימנים שליליים ניתן להיעזר בטיפולים פסיכולוגים שונים, במיוחד אלה המכוונים לשיפור מיומנויות חברתיות (מה שקרוי "social skills trainihng"). יש גם מחקרים שמראים שאימון קוגניטיבי (מה שקרוי cognitive remediation) גם יכול לשפר סימנים שליליים (למרות שאצלך לדבריך אין פגיעה קוגניטיבית). לצורך קבלת פרטים יש לפנות לפסיכיאטר המטפל. 2) אין להמעיט בחשיבות השיקום שיכולה לכלול מגוון תחומים כגון תעסוקה, לימודים, מועדון חברתי, מגורים נתמכים וכד'. לצורך התאמת תכנית ספציפית שמתאימה לך יש לפנות לעובד/ת סוציאלי/ת במקום המגורים. 3) מבחינה תרופתית יש תרופות שיכולות לעזור (מעט) לתסמינים השליליים. הטובה ביותר היא ה"לפונקס". יחד עם זאת יש לה גם לא מעט תופעות לוואי. לצורך פרטים יש לפנות לרופא המטפל. 4) מה שאתה מתאר יכול להיות לא רק תסמינים שליליים אלא גם דכאון. לפעמים קשה להבדיל ביניהם. יש לעבור אבחון אצל הרופא המטפל ובמידה ומדובר בדכאון ניתן להתאים טיפול בהתאם (גם פסיכולוגי וגם תרופתי (במקום הסרוקסט שאתה מקבל)). בברכה, ד"ר אהוד ססר