אחרי כיפור

אני רגוע מצאד אחד ותודה לאל שיש את כיפור ליתנתק מהכול .לבקש סליחה ומחילה! וצאד שני משהי שמקירה מספרת לי שאולי היא בהריון כי יש לה תופעות והיא לא נואשה אז אמרה לי מקווה שלא כי לא רוצה אני מרגישה רע עם זה שמי שלא רוצה אז כן ומי שרוצה אז קורה לה מה שקרה לי ולעוד הרבה מקווה שבעזרת השם בורא עולם בורא עולם יפצה אותנו ולכול מי שאין ורוצה שיזקה אותה ויתן לה ומי שיש לה ורוצה עוד שיתן לה את הזכות לעוד אמן !!!

שלום יקרה, שמחה לקרוא שבתוך תוכך את רגועה יותר!וכי הצלחת להתנתק. בהחלט שמבינה את מה שאת אומרת. זה הזכיר לי לרגע שהינו במפגשים בבית החולים ראיתי שם נשים בהריון מתקדם שמעשנות וזה כ"כ הכעיס אותי כי אני עשיתי הכל אבל הכל בכדי לא לפגוע בעוברית שלי, מאמץ, תזונה, המנעות...בחיים לא עישנתי... ובכל זאת- לא משנה מה תעשי- גורל הוא גורל!!! היום הראשון של כיפור עבר סביר. היתה מיגרנה, עייפות וכאבי רגליים, אבל האוירה היתה טובה- טיילנו בערב עם חברים שלא ראינו משהיתי בחודש התשיעי. הם לא הזכירו, אבל ישר הבחנו אצלה בבטן קטנה. לרגע נראה היה שזה גם לא ידובר לידנו. היום השני- מבחינת הצום- לעומת השנים הקודמות- עבר סביר ואפילו יותר מבעבר. אך מהבחינה הנפשית- לא היה קל. הרגשתי כאילו אני פוסחת ולא מאפשרת לעצמי לענות את נפשי בשל הצום היות והעינוי הגדול של נפשי התחיל מלפני חודשיים (בדיוק) כמו כן במשך רוב היום התמונה שלה לא יצאה לי מהראש. מתנחמת לפחות בזה שהיתה התמונה של המראה הראשון שלאחר הלידה ולא של ה3 ימים אחרי... בברכת לילה רגוע!!!

תודה אל ההבנה ואני מבינה שלא היה לך ממש קל ואת התמונה בראש גם לי זה קרה פיתום נזכרתי בבדיקת שכן היתי תקינה לפני הבדיקה שלא מקווה שהיו בשרות טובות לאנו בקרוב שנידע רק טוב !

נטע היקרה, קודם כל צר לי על כאבך מבינה ללבך ושולחת לך חיבוק גדול . לדאבוני ומי כמונו יודעות שאין מילים שמנחמות את הכאב הגדול הזה. יקירתי עד כמה שקשה ואני מודעת היטב לקושי כי גם אני לא מסוגלת או מרגישה שיש לי הזכות למחול לעצמי על שאירע אך תשתדלי תנסי להתנחם ולו מעט במחשבה שזה היה החלטה מלמעלה שכנראה הקדוש ברוך הוא ראה סיבה שהצדיקה את הכאב הזה ואולי משהו היה מתגלה כלא תקין ואלי היא ניצלה מאיזה סבל שהיה כתוב..יקירתי מה שמנחם אותי הוא שכרגע האוצר הקטן שלי והיקר האהבה הגדולה שלי המלאך הקטן שלי נמצא במקום שכולו טוב ומוקף באלוקים ומלאכים ששומרים ומגנים עליו ומחכה בע"ה עד לפעם הבאה שבה הוא ישוב לזרועותי עד לפעם הבאה שאוכל להעניק לו מה שלא יכולתי כרגע ובע"ה כך גם בתך. נטע הסיבות לאובדן הקשה מכל של שנינו הן אומנם שונות אבל הכאב הוא אותו כאב ואני רק יכולה להוסיף ולאחל לשנינו ולכולן כאן שבע"ה לא נדע עוד נסיונות שכאלה שבע"ה נזכה כולנו להחזיק בידנו את המתנה היקרה מפז והמופלאה הזו. אני מאחלת לנו שנה של צחוק ושל שמחה של כוח ומסוגלות להמשיך הלאה בחיים לרגע לא לשכוח חלילה אבל להמשיך את החיים בשבילנו ובשביל היקרים שאיבדנו שולחת לך חיבוקים ואנרגיות טובות והלוואי ובקרוב תרשמי לנו כאן אבל שמחה יותר.

ראשית- תודה על האמפתייה וההבנה! (וסליחה על התגובה המאוחרת!) הצעת לי לנסות להתנחם במחשבה "שזה היה החלטה מלמעלה, שכנראה הקדוש ברוך הוא ראה סיבה שהצדיקה את הכאב הזה ואולי משהו היה מתגלה כלא תקין ואלי היא ניצלה מאיזה סבל שהיה כתוב". העניין הוא שאולי מחשבה שכזו אמורה לנחם מעט, אבל קשה לי עדין להשלים ולקבל שזוהי המציאות, שזה המצב הקיים. אני חודשיים אחרי. ההריון היה תקין לחלוטין. התקופה הכי טובה של חיי, נהנתי ממנו, היתי בתחושה טובה, שהולכת לעבור חוייה מתקנת. מלבד כאבי גב ורגליים שהופיעו בסוף ההריון לא היו שום תופעות שיכלו להצביע על הבאות.חבל הטבור לא היה כרוך סביב צווארה, היא נראתה מושלמת, בריאה, אבל ללא דופק. הדוח הפתולוגי לא מצביע על משהו חריג שיכול להצביע על משהו בלבד בדיקות הקרישיות שאין עדין תוצאות כל השאר יצאו תקינות, ולכן קשה לי לקבל את זה שהיא ניצלה מסבל, תסמונת, לקות... סביר להניח שיהיה לי יותר קל להיכנע לכך שזוהי מנת חלקה של יד הגורל האכזרית. מצטערת אבל קשה לי לקבל כי "זוהי נשמה צדיקה שבאה לעבור תיקון". איפה האל הרחום והחנון??? כן, אני אדם מאמין אבל יש לי המון כעס עליו! שמחה עבורך כי את מצליחה להתנחם בכך שהאוצר שלך נמצא במקום שכולו טוב (אני עדין לא מפסיקה לכאוב על הכאב והמצוקה בה היתה ברגעיה האחרונים). אין ספק שהאמונה מחזקת את האדם! אם כי תסלחי לי אבל מקשה עלי (ואולי יותר נכון מפחידה)המחשבה שבפעם הבאה בע"ה הוא ישוב לזרועותייך. כבר שמעתי על מישהי שקראה לתינוקת שלה בשם של התינוקת שנפטרה בפגיה. לי אישית זה לא נראה בריא. שוב תודה על האמפתיה ועל האיחולים. מעריכה זאת. בברכת חוזק ובשורות טובות!! נטע.