מתוך הייאוש תראו גם תקווה

שלום בנות, מצאתי לנכון לשתף אתכן בסיפור שלי אולי כדי להצליח לעודד ולו מישהי אחת מכן. יש לי ילדה בת 6 וההריון איתה היה יותר ממושלם.. לאחר כמה שנים ניסינו להביא עוד ילד - וזאת ללא הצלחה.. בסוף הצלחנו כמה פעמים כ-3 במספר וכל פעם בשבוע 8-9 נודע לנו כי לעובר אין דופק. עברנו גם את כל הבדיקות האפשריות ואף אחד לא מצא בעיה רצינית. ועדיין לא הצלחנו להביא אח לקטנה. לבסוף לאחר 3 וחצי שנים של נסיונות ללא הצלחה, הצלחנו להיות בהריון והפעם לקחתי קלקסן כל ההריון וכל מיני זריקות וטיפולים וההריון הצליח והיום יש לי תינוק כמעט בן שנה בבית. ואז לפני מספר חודשים נודע לי בהפתעה מוחלטת שאני שוב בהריון- ומההתחלה היו בעיות. בדיקת השקיפות לא יצאה תקינה בעליל ולאחריה גילו שלעובר שלי יש מום לב חמור- ושיצטרך לעבור ניתוח לב מיד לאחר הלידה. לאחר התייעצויות רבות, החלטנו בשבוע 17 לעבור הפסקת הריון. היום אני כמעט שבוע אחרי. אוספת את השברים, רגשי האשמה והמצפון ומתוך כל זה מנסה לתת לכן גם סוג של כח. כי למדתי שבחיים אין שחור ולבן. ואם אתן רוצות להיות אימהות. אז תאחזו ברצון הזה ואל תוותרו. כי הריון אחד או יותר לא צלחו אבל אין זה אומר דבר על הבא. אין לי כוונה להטיף מוסר לאף אחת אלא באמת לנסות לעודד ולתת לכל אחת מכן כוחות. כי הכוחות נמצאים בנו כבני אדם. אז נסו לשמור על מידה של אופטימיות למרות הקושי הנפשי העצום. מאחלת לכולכן אימהות גדולה והצלחה בהריונות הבאים....

ענבר יקירה, כמה מרגש. שבוע אחרי אובדן לא פשוט אולם את מצליחה למצוא את האור. אני מסכימה איתך, החיים אינם שחור לבן ולא תמיד אנחנו זוכרים להודות על הטוב. "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" נאמר במסכת ברכות.קשה לעיתים לעשות זאת. בשעת החורבן והאובדן הקשה, עת אנחנו שסועים וקרועים, קשה מאוד למצוא את הטוב בנסיבות בילתי אפשריות כל כך. את חזקה ואמיצה כל כך שכן מהר מאוד את מצליחה לעשות זאת. כשנאלצנו לסיים הריון בשבוע 20 ובימים שלאחר מכן הרגשתי הכי מסכנה בעולם. ריק ענק מילא אותי והרגשתי שניטלו ממני חיי. הייתי צריכה להזכיר לעצמי שעשה עימי חסד היושב במרומים ונתן לי את הזכות להיות רעייה לגבר מקסים ואמא לילד עטור תלתלי זהב בעל לב ענק ונשמה גדולה. זכיתי זכיתי זכיתי. ועל כך אני מודה יום יום, על כל הטוב שגמלני, על כל האושר והשמחה שממלאים את חיינו. על כל האתגרים הקשים לעיתים שמסייעים בחיזוק הקן המשפחתי ומסייעם לנו לגדול כבני אדם. לולי אותם אתגרים היינו נהפכים לעצלנים, אנוכיים וחסרי רגישות, הן כלפי זולתינו והן כלפיי עצמינו. יומיים אחרי צאתי מבית החולים אז, אחרי חוויה קשה ביותר,אמרתי לבעלי כי לא אנוח ולא אשקוט עד שאזכה את בננו באח או אחות. הייתי כל כך החלטית באמירתי אז. אני כבר מעל 8 חודשים מנסה להרות שוב, נמנעת מטיפולי פוריות כיון שאלה מסוכנים לי. בונה על העובדה שהצלחתי להרות ללא התערבויות רפואיות. עושה המון בדיקות ונמצאת במעקב רפואי. אני מתפללת שלא אקבל מחזור החודש ושאגלה שאכן נקלטתי. היושב במרומים יודע עד כמה אני רוצה ילד נוסף. אינני רוצה שנטל גידול ההורים יפול רק על מחמלי , איני רוצה שיגדל לבדו.אני מתחננת לפניו שיאזין לתפילותיי ויזכה אותנו שוב. ואף על פי כן אם לא, אקבל זאת באהבה ובהשלמה. כי כמו שאת אמרת לא הכל שחור ולבן. "חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה" יהי רצון שנזכה לפרי בטן מבורך בקרוב.

גם אני מנסה לשמור על אופטימיות אבל זה בהחלט לא קל. ללדת תינוקת בשבוע 40 ללא רוח חיים, כשההריון לכאורה הי תקין לחלוטין, חודש וקצת אחרי לאבד סבתא אהובה שעקב הנסיבות לא הספקתי לראותה, לחבקה ולהפרד ממנה. היות שאימי מתוך תמימות ודאגה מנעה ממנה להגיע אליה. אני שורדת, עומדת על רגלי ומתפקדת הודות לביתי בת ה3. לצערי אני עדין לא במיטבי, עדין לא התפקוד נורמטיבי, עדין לא האמא שאמורה להיות עבורה. משתקמת לאט ובהדרגתיות. אבל עדין עם המון המון כעס, תסכול והרבה סימני שאלה. מאחלת לכולנו כאן, שנה של בשורות טובות!

הצטערתי לשמוע על מה שחווית. אני מאחלת לך לשאוב כוחות מכל מה שכתבת ומבנך הקטן והיקר. וכמובן לשנה הזו מאחלת לך הריון כפי שאת רוצה! שנה טובה ומבורכת