הצילו

שלום רב לפני שלושה וחצי שבועות עברתי הפלה יזומה מסיבות של אלימות במשפחה אני בהליכי גירושין אבל על אף שאני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון והאחראי עבור העובר שלי ומנעתי ממנו להגיע לעולם של אלימות כאב תסכול ופחד אינני מצליחה להתנתק מתחושת הריקנות הגעגוע האשמה .לפעמים אני מרגישה אשמה אם אני צוחקת או שמחה ובכל נרות שבת שאני מדליקה אני מתחננת למחילה מילדי כל חלומי היה להיות אמא הייתי קשורה להריון הזה מהרגע שהבנתי שיש בתוכי חיים{על אף שהוא לא היה מרצון בעלי כפה עליי} ואינני מסוגלת להתמודד עם הכאב העצום הזה שאני פשוט מדחיקה ומדחיקה עד שזה צף ומתפרץ ואז שוב מדחיקה אני עוברת משבר קשה בחיי ,הגילוי שנישאתי לאדם אלים הגילוי על עברו{ שיש לו עבר פלילי} הגירושין האובדן של ההריון אני פשוט לא יודעת מה לעשות ואיך להמשיך עם כל הכאב והאובדן הזה ... : (

זהו בקצרה סיפור הרקע שלי מה שהניע אותי לקבל את ההחלטה הכואבת מנשוא מה שהוביל לאובדן גדולן לאובדן של הילד שלי!!! נישאתי לפני כחצי שנה תכף אחרי הנישואים גילתי טבעים בבעלי שהם אלימים לדוגמא :קללות השפלות זריקת דברים הכאת חפצים איומים סחיטה מעקבים קנאה אובססיבית וחולנית רכושנות אליי ופרנויות שאני בוגדת בו עם כל אדם שני בערך לדבריו ולכן הוא בודק לי את הפלא מתחקר איפה הייתי עם מי ומה עוקב אחריי וכדומה הוא בטוח שאמא שלי וחברותיי מסיתות אותי נגדו{על אף שאף אחד בכלל לא ידע מה קורה ביננו ולבחוץ הכל נראה בסדר}ולכן מנסה למנוע ממני מפגשים עמן הוא מתנה שימוש ברכב בדברים כאלה ואחרים כופה עליי מגורים בסמוך למשפחתו(מה שאינני רוצה) ומנסה לכפות עליי על ידי לחצים וקללות יחסי מין עמו וכאשר אני מסרבת(ודרוש המון פעמים שאגיד די ולא עד שהוא יפסיק)הוא מתעצבן מטיח בי האשמות ומקלל ואף כפה עליי הריון שלא הייתי מוכנה נפשית לו בנוסף שאני מתקלחת הוא נוהג להיכנס למקלחת ולהתבונן בי על אף הבקשות החוזרות ונשנות מצידי להפסיק וללכת ,שוב דרוש הרבה פעמים שאומר זאת ורק בסוף הוא ילך .בנוסף הסתיר ממני מידע אודתיו ואודות משפחתו כגון שיש לו תיק פלילי על כך שנהג להכות את בת זוגתו הקודמת שאביו היה נוהג להכות את אמו וחלק מאחיו את הנשים שלהם לכן החלטתי שאני עוזבת ומאז הוא לא הפסיק לאיים שיקח ממני את הילד יסיט ואף יהרוג אותו אם צריך העיקר שלא יהיה איתי ואף לקח סכין ופצע עצמו קלותתתתת בפרק כף היד בטוענה שבלעדיי החיים לא שווים הוא גם מכחיש ומגמד את הכל{המידע שגיליתי ומה שעשה לי לדוגמא הבת זוג לשעבר משוגעת אנשים שקרנים ממציאים על אף שמידע נבדק במשטרה ואומת ואני הוזה ומגזימה} לאחר מכן כמובן חזר להיות נחמד לבקש סליחה ולהתחרט להבטיח שזהו הוא משתנה וזה לא יהיה עוד .. אני כבר חודש וחצי בבית התפתרתי מהעבודה לא מתאפרת לא מסוגלת באמת לשמוח הכאב החד הזה הגעגוע העז הריקנות העצומה ותחושת האשמה הלא פוסקת מונעים ממני לחזור לעצמי אני לא מסוגלת לראות את חברותי שכן 6 מהן בהריון ומי שלא עם תינוקות כבר אני שמחה בשבילהן ומאחלת עבורן שהכל יגמר בשלוםנ ובידיים מלאות לידה קלה ותינוקות בריאים אבל לא יכולה להתכחש לכאב שבמראה שלהןבהתחלה לא יכולתי להתקרב גם לאחיינית שלי היום זה כבר חלף אבל גם כאשר אני כן אוחזת בה אייני מסוגלת שלא לדמיין מה היה אם... ואם זה היה הילד שלי שהייתי אוחזת כרגע.... לפעמים אני מרגישה כאילו תינוקות שופטים אותי במבטם ואומרים לי שהייתי אמא רעה ואיך יכולתי אבל באמת שדאגתי פשוט דאגתי ועשיתי מה שנראה היה לי הכי בטוח עבורו בגלל שאני אוהבת אותו\ה כל כך עשיתי זאת אני מתפללת שמשמיים הוא או היא רואים זאת ומוחלים לי ורואים כמה אמא שלו אהבה אותו\ה!!!

היום בדיוק חלפו להם 3 חודשים מאז ההפסקת הריון אני מרגישה שאני פשוט לא מסוגלת לחזור לעצמי ולתפקד כמו שצריך הזיכרון של הדמות המדהימה שריאיתי בשקיפות עורפית הזיכרון של חלום שהיה ונמוג לו לא מרפים ממני לבי נקרע בכל יום מחדש במחשבות בגעגועים בתחושת האשמה הלא פוסקת בתהיות מה היה אם.. אני יודעת שעשיתי מה שעשיתי באופן אירוני מתוך אהבה ענקית ודאגה{בהקשר לרשום במכתבי הקודם} אבל אני פשוט לא מסוגלת להרפות אני כל כך כואבת את החסר שלך ילד שלי ואף שהיית שלי לתקופה קצרה אני מודה על התקופה המבורכת הזו ומתייסרת שנאלצתי להפסיק אותה אני מרגישה שהנושא כל כך קשה וכואב וצורב בנשמה שאייני יכולה אף לדבר על זה כי ברגע הראשון שאני מניחה לזיכרון לגעגוע לכאב להתפלח פנימה אני מתרסקת אני כותבת את המכתב בבכי מר ובכאב שלא ניתן לתאר איך מתמודדים איך ממשיכים הלאה??????? היום חברתי ילדה ואני מצטערת אבל לא יכולתי לשמוח בשבילה כמו שאני רוצה לשמוח העובדה שאצלה ההריון המשיך והנה היא קיבלה אוצר קטן במתנה והעובדה שאצלי לא רק מחדדת את הכאב אני מרגישה אמא כל כך רעה כאילו לא הגיע לי המתנה הזו.. כל יום שעובר הגעגוע רק מתגבר ילד שלי קטן אוצר יקר מקווה שמלמעלה תמחל לי ותראה את סיבותיי ואיך שרק מתוך אהבה עצומה ומדאגה כנה לביטחונך עשיתי זאת מקווה שכך הייתי לך לאמא דואגת ולא אנוכית שמספקת את רצונה האישי להיות לך לאמא אלא להוות לך אמא במלוא מובן המילה ולבטיח את שלומך חיים שלי מלאך קטן שלי הרי זה מה שאתה עכשיו אני אוהבת אותך מעומק לבי נשמתי ותמיד תמיד תהיי חרוט בתוכי מקווה שניפגש שוב ביום מן הימים ואוכל להעניק לך את כל אותה האהבה הענקית שיש לי אליך ושנפצר ממני לתת לך לפחות בחלומות אתה בא אלי ושם לרגע קט יכולתי באמת לחבק אותך!!! שלך ואיתך תמיד באהבה אין סופית אמא...