הפסקת הריון בשבוע 24 עקב הפסקת היתפתחות..

גילי שלום רב אני שילה בת 23 נשואה טרייה לפהי חודשיים עברתי הפלה בשבוע 24 לצערי הרב זה היה אחד הדברים הקשים והכואבים שעברתי. יש לציין שאני מטופלת בפסיכולוגית בעיקבות המקרה כי אני ובעלי לא קיבלנו את זה קשה והיו לי הפרעות מטורפות של עצבים ואי שניה בלילה עברתי את ההפלה בעיקבות הפסקת גדילה ומוות תוך ריחמי של העובר אני ובעלי נורא ניקשרנו אליו הוא היה מדבר אליו מידי יום ממש קשר מדהים היה בנו לבן העובר היינו קבוצה של זוגות חברים שכולנו באותו שבוע מאז המקרה אנחנו לא ניפגשים כי מאוד קשה לראות את הנשים האחרות עם הבטן ואנחנו לא..מאז אני לא עובדת הפסקתי לתפקד ממש קשה לנו ויותר מזה אני מפחדת שאני מפרקת ת'זוגיות המדהימה שלי ושל בעלי אין לי כבר עם מי לדבר מאוד אשמח למילה כלשהי ממשהי שבאמת מרגישה מה שאני מרגישה לצערנו הרב בתודה ובשורות טובות לכולן

שילה היקרה גם אני נשואה טריה בת 26 ועברתי לפני 7שבועות הפלה בשבוע 24 ואני מבינה בדיוק את מה שאת מתארת אני ראיתי את הקשר המדהים שנוצר בין בעלי לבין התינוקת שלנו (קשה לי כשאומרים עוברית כי זה כאילו מקטין את החשיבות שלה בשבילי היא היתה הבת שלי, התינוקת שלי מהשניה שידעתי שאני בהריון) וידעתי שגם לו כואב ושהוא מבין את האובדן שלי ובכל זאת בשבועות האחרונים שלפני ההפלה לא הייתי מסוגלת לתת לו לגעת בי בצורה אינטימית , היה בי צורך להתכנס יחד איתה פנימה ולהיות רק אמא שלה ולא משהו אחר, פחדתי שההרגשה הזו תימשך לנצח ולשמחתי לאחר ההפלה הרגשתי שוב שאני מסוגלת לתת לו להתקרב ואפילו שמחה על הקירבה ולמרות כל זה אני עדיין שומרת מרחק מסויים.. אני מאוד בדיכאון והרבה פעמים פשוט רוצה לשבת ולהיות עצובה או לבכות, עכשיו מתחילה בעיה חדשה (כאילו לא היו מספיק) הוא בן זוגי ואהובי אני רוצה לחלוק הכל איתו אני רוצה שיחבק וינחם אותי אבל אני גם פוחדת להרוס את הנישואים שלנו,אני לא רוצה שיחזור כל יום הביתה לאישה עצובה, הוא עובד קשה כל היום ובטח רוצה קצת אהבה ושמחה כשהוא בא הביתה אז אני משתדלת להראות לו כמה שפחות, לא שאני לא מראה אני פשוט משתדלת כמה שיותר לשים מסכה שמחה בישבילו כדי לשמח אותו..אבל אז יוצא שאני נשארתי עם העצב לבד- ואז מצאתי את הפורום הזה ואני חייבת להגיד לך שלקרוא מה שאחרות כתבו ולספר את הסיפור שלי נותן לי במעט את הפורקן שחסר לי. כמו שאמרתי גם אני נשואה טריה ולכן כל כך חוששת למערכת היחסים שלנו שרק נמצאת בבניה אז ישבתי לשוחח איתו ואמרתי לו שקשה לי שבתקופה האחרונה "בילינו יחד" רק בסיטואציה עצובות וקשות ושחשוב לי להחזיר את השמחה והאהבה ביניינו, אז החלטנו לנסות לצאת ל"דייט" פעם בשבוע ואם מתפקשש לפחות פעם בחודש- לנקות את הראש סתם לעשות משהו ביחד אפילו טיול ברגל בשכונה, באחת הפעמים אפילו התאפרתי בישבילו- הרגשתי שוב כמו בחורה שמתאפרת לדייט הראשון שלה (שזו בערך הפעם האחרונה שהתאפרתי לפני כמה שנים טובות)זו לא תרופת קסם אבל זה מחזיק אותי טיפה יותר שפויה וואני מקווה שזה יחזיר לי את הביטחון והיציבות למערכת היחסים שלנו. אני שמחה שאת אומרת שיש לכם זוגיות מדהימה- זה אומר שנשאר לך משהו טוב בחייך! ואני מציעה שתתמקדי בזה - באהבה- במה שטוב! ותשאבי מכך כח. לגבי החברות שלך אני מזדהה גם כן עם חלקן אפילו כואב לי לדבר, לשמוע איך הן מתקדמות בשבועות ועוקפות את השבוע שאני הייתי בו, ממשיכות מעבר לשלב שאני לא הצלחתי לעבור, אני מרגישה כמה קשה להן לדבר איתי מפחדות לדרוך על עצבים חשופים ואני, אני מפחדת לקנא מפחד "לכעוס" על זה שהן המשיכו הלאה שלהן יש ולי אין ואחר כך לשנוא את עצמי על מחשבות איומות שכאלו, אז אני פשוט נמנעת מלראות אותן- תקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב. לפחות בשבילי , את אחת הבנות שילדה באותו שבוע איתי (אחרי הריון מלא כמובן) היה לי קשה לפגוש בהתחלה ואחרי 3 שבועות באתי לבקר וגיליתי שדווקא אותה עם התינוק יותר קל לי לראות מאשר את הבנות בהריון - זה כאילו מקום אחר - משהו אחר. השבוע גם הסכמתי לפגוש את חברה של שמתחילה השבוע את שבוע 24 אני מפחדת מהמפגש ואני מקווה שאני אהיה בסדר...

יעל יקרה ממש ריגשת אותי ואפילו גרמת לי להזיל כמה דמעות יש הרבה נכון במה שאת אומרת לגבי הזוגיות חשבו מאוד לשמור עלייה גם בטוב וגם ברע ולגבי החברות האחרות אפילו שזה כואב אבל צריך להמשיך הלאה אני בחורה דתייה מאמינה באמונה שלמה שכל מה שקורה לטובה הקדוש ברוך הוא לא מעמיד אותנו בניסיונות שלא נוכל לעמוד בהם נכון שקשה לקבל את זה אבל עם אלוהים נתן לנו את ה"מכה" הזאת אז הוא ייתן לנו את הכוח איך לעבור אותה וברוך ה' היום יותר טוב המצב רוח בבית קצת יותר מרומם מקווים לטוב ובשורות טובות אולי עוד 9 חודשים אני ואת ניפגש פה ונספר שילדנו ילד/ה בריאים ושלמים והעיקר להיות שמחים ומאושרים ואם בא לך כנסי לפייסבוק שלי נדבר גם שם... שירה שואט אלמקייס