חייבים קצת בדיחות עכשיו...

והנה אחת מפולפלת... :-) שופט לנאשם: "איך זה שאין לך עורך דין?" נאשם: "כל עורך-דין שגילה, שלא אני שדדתי את הבנק, התפטר מיד" בעיירה קטנה בארצות הברית מספר התושבים נשאר קבוע כבר 50 שנה.... בכל פעם שנולד שם ילד, גבר אחר בורח. (או.קיי - אז זה לא ממש מצחיק... אבל אותי זה מצחיק... אותי הכל מצחיק עכשיו).

עם ישראל שר – שובן של השרות והרינות גם לעת זקנה היה להם עדנה : ערבי השירה בציבור הפכו לטרנד. שרה'לה שרון חוזרת בגדול. אולי זה החום, אולי זה הרגש הפטריוטי – לאומי הזה ששוטף אותנו כשיש צרות, ואולי זה הגעגוע הזה לישראל של פעם, לימי התום. תהא הסיבה אשר תהא : עכשיו זה כבר ברור : השירה בציבור הפכה לטרנד בהא הידיעה. עד לפני מספר שנים נתפסה השירה בציבור כצורת בילוי אנכרוניסטית ששייכת להורים ולסבים שלנו, אבל חס וחלילה לא לנו, הדור הצעיר. חובבי הזמר העברי נאלצו לזמר את "שושנה שושנה", או "זמר זמר לך" במקלחת וגם אז רצוי תחת ברז מים שיורדים בעוז שלא יסגירו חלילה את המזמר/ת. אבל הדימוי הזקן- פלמ"חי משהו שמתקשר לסנדלים תנכיות וחותלות במקום גרביים, ומזוהה עם דור הפלמ"ח, פינה את מקומו לטרנד צעיר, פופולארי ובעיקר עדכני להפליא. הוכחות לכך יש בשפע : תוכניות הרדיו נוסח "ארבע אחר הצהריים" שמשדרת בעיקר את שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, הפכו להיות פופולאריים ואהובים מתמיד. העורך הראשי של גלי צה"ל גיל עומר, שהחליט להוריד את התוכנית, קלט אחרי זמן מה שהוא מוריד את אושיות התרבות הישראלית, ומיהר להחזיר את נכס צאן הברל התרבותי הזה אל מקומו הטבעי בארבע אחה"צ. בראיון לעיתון מעריב אמר עומר,"בדיעבד התגלתה ההחלטה להוריד את התוכנית כטעות, אני מודה. למה החזרנו אותה ? הבנו שמדובר בנכס תרבותי, שאין כמעט מקום אחר שמספק את השירות שהוא נותן והרגשנו אשמים בהעלמתו". אבל עומר יכול להרגע. ערוץ 2, חובב הטרנדים והגימיקים מיהר לעלות על הגל והביא לחובבי השירה העברית בצבור את התוכנית 'לא נפסיק לשיר' בהנחייתו הדביקה משהו של צביקה הדר. 'לא נפסיק לשיר' הוא שעשעון מוסיקלי שרוכב באגרסיביות על אופנת הרטרו של שירה בציבור. מי שפותח את הטלוויזיה בערוץ 2 מידי יום חמישי אחרי החדשות יזכה לראות את הדר , מפורסמים וקהל חובבי הזמר מזמרים ומרקדים בהתלהבות את שירי ארץ אהבתי כאילו אין רוק, פופ או היפ הופ בעולם. אם מישהו זקוק להוכחות נוספות, פסטיבל ערד השנה היה רובו ככולו בסימן שירי ארץ ישראל הישנה והטובה. את המוסיקה הזו ליוו גם קומזיצים לפי מיטב המסורת, וחוץ מתרנגול גנוב אפשר היה לחשוב שהצעירים שגדשו את המקום- שמכירים מסתבר כל שיר ושיר- חזרו הרגע מאיזה אש לילה מסתורי או פעולה צבאית חשאית שהשתיקה יפה לה, והם פורקים את המתח הרב בשירה ואכילה. הקאמבק הגדול של השירה העברית הגיע אפילו לת"א סיטי – העיר הכי קוסמופוליטית בארץ – שאימצה בחום את סגנון הבלליילקה. כך למשל, אפשר לראות שלטי חוצות ענקיים, שמפרסמים את שרה'לה שרון הבלתי נלאית ואת ערבי השירה שלה. ובל נשכח את גבי ברלין, חנן יובל וכל הזמר הלא ממש ג'אזי הזה. הוסיפו לזה את הטרנד האופנתי החדש בדמותן של שרשרות מגובות בתליונים של מגן דוד שעושים כעת קאמבק ענק על צווארן של בנות ישראל הכשרות, והרי לכם מגמת פטריוטית של ממש כמוה לא נראתה מאז מלחמת ששת הימים בארצנו הקטנטונת. ושימותו הציניקנים.