דילמה מוסרית (קצת מחשבה על הבוקר)
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
או.קיי. אז הנה דילמה מוסרית, שניתקלתי בה באיזשהו ספר: יש זוג נשוי. בשלב מסויים הבעל חלה בסרטן והיה צריך לעבור טיפולי כימו' והקרנות. מכיוון שלזוג לא היו ילדים, הם החליטו להקפיא זרע מהבעל, שעלול להיפגע (הזרע, לא הבעל) מכל הטיפולים. הזמן חלף עבר לו והבעל החלים. בנתיים הזוג החליט להתגרש. מאוחר יותר האישה החליטה שהיא רוצה להיכנס להריון, ולהשתמש בזרע המוקפא, אבל! הגרוש שלה לא מוכן! האם מבחינה מוסרית (לא חוקית) האישה צריכה להיכנס להריון מהזרע המוקפא או לא? הרי התהליך נעשה בעודם נשואים. חשוב להוסיף - האישה התחייבה שהיא לא תבוא בדרישות לגרוש שלה... אז... מה נכון, מוסרית, לעשות?
יש תקדים לעניין בני הזוג נחמני אם את זוכרת... לפני כמה שנים זוג החליט להתגרש ונותרה השאלה מה ייעשה בביציות המופרות שהיו ברשותם (לאחר שהאישה היתה עקרה והבעל נישא מחדש והוליד ילד) קיבלו אז את טענת הבעל לפיה לא ישתמשו בעוברים המופרים בזרעו כל עוד הוא אינו נשוי לאם עצוב ולא צודק לפי דעתי אבל... מה מונע מהאישה ללדת ילדים מגבר אחר? ואם התחייבה, לא ראוי שתעמוד במילה שלה?
להבדיל - במקרה שהבאתי מדובר רק בזרע, אצל הזוג נחמני כבר מדובר בעוברים משותפים... אם כי, את הצגת את הצד החוקי של העניין... אני מבינה מדברייך (מהמשפט "עצוב ולא צודק, לדעתי...") שמבחינה מוסרית את לא מסכימה עם הבעל. מה מונע מהאישה ללדת ילדים מגבר אחר? יכולות להיות כמה סיבות... זה נשאר פתוח. אולי היא לא רוצה להתחתן שוב, וקיום יחסים עם גבר זר, רק בשביל להוליד ילד נראה לה לא הוגן? אולי חשוב לה, שכן יהיה לה ילד משותף מהגרוש, כי היא עדיין אוהבת אותו? הכוונה בהתחייבות היתה, שהיא מוכנה לוותר על דמי מזונות, ואפילו לא תדרוש ממנו להכיר בילד שייוולד. מצד שני, אפשר להבין את הסירוב שלו. הם כבר לא נשואים, והוא (אולי) רוצה להתקדם בחייו, בלי "מזכרות" מהעבר...
מה שרלוונטי הוא גיל האשה והאופציה של תרומת זרע אנונימית אם האופציה להפריה מתרומת זרע אנונימית לא קיימת ואם האשה נמצאת בסוף תקופת הפיריון והיא כרכה את חייה עם הגבר כשהיתה בגיל הפיריון יש להבין שיצירת קשר עם גבר אחר יכולה לא להתממש. אם האשה עמדה מאחרי בעלה בזמן מחלתו והאשה נמצאת בסוף שנות השלושים על הבעל לזכור לה חסד נעורים.
