בוקר טוב לצוות הפורום...
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
הגיע זמן ללכת לישון נתראה מחר ביי
בוקר טוב לכולם, יום מלא אור, ואני יוצאת לדרך, ב"ה יש 3 הצגות היום, אז תרגישו נפלא, יום שקט,רגוע ומלא אהבה , מי יודע אולי אפגוש את הנסיך בפקקים:-))))))))
בוקר טוב לכל חברי הפורום, נראה לי שיהיה מאד שקט כאן היום, כי אנשים אמרו שלא יהיו כאן. אז אם אף אחד לא כאן, אל מי אני כותב ? לא חשוב. נפל עלי תיק. אני צריך למלא מקום ולתת שיעור בתלמוד. ונפלתי על קטע ממש קשה. כך כתוב בתלמוד בבלי , מסכת בבא בתרא בדף צ"ט עמוד א' : מקום ארון אינו מן המידה. מה הכוונה ? טוב בסדר, אני לא מכריח אף אחד לקרוא את זה !! אתם יכולים פשוט ללחוץ על BACK ולצאת מההודעה הזו. בסדר ? אז אני ממשיך רק בשביל העקשנים שביניכם שרוצים לנסות להבין את הקומפליקציה הזו. מדובר על ארון הקודש בבית המקדש . מישהו ראה , דרך אגב את "ריידרס אוף זה לוסט ארק " ? זה אחד הסרטים הראשונים של הריסון פורד , הלא הוא "אינדיאנה ג'ונס " הידוע. סרט גדול ! בכל אופן, על הארון הזה היו שני כרובים. תינוק ותינוקת עם כנפיים. והכל מזהב . משהו מדהים. אז הגמרא (תלמוד וגמרא זה אותו הדבר), אומרת שהיה נס בבית המקדש. מה היה הנס ? האורך והרוחב של החדר שנקרא : "קודש הקדשים", ששם נמצא הארון , היה בגודל של 20 אמה על 20 אמה. האמה זה בערך חצי מטר כך שלדמיין את הדבר, אנחנו מדברים על חדר מרובע בגודל של 10 מטר על 10 מטר. לא ענק , אבל גם לא קטן. בכל אופן, בפסוק במלכים כתוב שמכל צד של הארון , עד הקיר , היה מקום של עשר אמות דהיינו , חמש מטר. נשאלת השאלה, אם כל הרוחב היה 20 אמה , והארון עצמו היה 2 וחצי אמה , אז איך היה מכל צד של הארון עשר אמות ? לפי החשבון הזה, עשר אמות מצד ימין של הארון, ועוד , עשר אמות מצד שמאל של הארון , זה כבר עשרים. נוסיף לזה את הארון עצמו שהיה שתיים וחצי אמות , וקיבלנו עשרים ושניים וחצי אמות. אבל כל השטח היה רק עשרים אמות ????? מסקנה: היה נס. הארון לא תפס מקום !! מי שהגיע עד לכאן, מקבל פרס ! ואם הוא גם הבין את מה שנכתב, אז מגיע לו פרס כפול ומכופל, נכון או לא ? יש למישהו הערות ? אני עוד לא הגעתי לקומפליקציה , זה רק הסיפתח. אבל אני צריך הפסקת סנדביץ', ביי
ואיך מסבירה את זה הגמרא? מדובר בדף היומי? הגעתי עד הסוף P-: זה נותן לי תעודת כשרות?
טובה במתמטיקה! אם התלמוד טוען שזה בלתי אפשרי אז אני מאמינה לו. אבל למה לפתור תמיד את הכל בניסים... למה לא להודות שפשוט חלה שם איזושהי טעות דפוס קטנה של שתיים שלוש אמות... בוקר מצויין, מיכל.
