אני לא נחמן שי

ולכן לא יכולה להיות המרגיעה הלאומית. הקדמתי במקצת, כי ככה יצא, אז אני משאירה פה הודעה לפני 14:00. אני משאירה הודעה כי הבטחתי ליונת. כשמבטיחים צריך לקיים - נכון? אני לא יודעת מה אתם רוצים לקרוא... שהכל בסדר? לא יכולה לכתוב את זה. התכוונתי למה שכתבתי ב - 2/6, אבל הבנתי שאתם מפעילים לחץ פיזי לא מתון על ליבי ויונת. זה לא הוגן לעשות להן את זה. אז אני נשארת "צמודה" להודעה הקודמת. אני חיה (בקושי). המאנפפת בחופש עד יום שני, ואין לי כוח לזה. אז שלומי... תוותר ליונת וליבי, הן לא אשמות שיש להן דרכים ליצור איתי קשר. אולי זו היתה טעות, ולא הייתי צריכה לתת להן את מספרי הטלפון והכתובת? וזהו. זו היתה רק גיחה לצורך קיום ההבטחה שלי. ולסיום: "כל דבר שיש לו התחלה, יש לו גם סוף. השלימו עם זאת, והכל יהיה כשורה."

למה ? העלבנו אותך ? את לא רוצה לשוחח אתנו יותר ?

אבל זה לא אתם - זו אני (מי ומה שזה לא יהיה).