אבהות

בעקבות שיחה שהיתה אתמול בין שלומי וכוכבית, בואו נדבר קצת על אבהות. מה לדעתכם הקריטריונים המתאימים להיות אבא טוב? האם קשיחות, נוקשות וקפדנות או שמא רכות, קלילות ועדינות? האם יש תפקידים המוגדרים ע"י החברה לאבא ותפקידים המוגדרים לאמא, או שמא כל משפחה קובעת לעצמה? ואיך יוצא שתמיד יש הורה "רע" והורה "טוב"? ומהו סוד המינון הנכון? קשה על הבוקר? תתאמצו!

היי מיכלי וואי את גורמת לי להיכנס למקומות רגישים:-) טוב, לפי דעתי ה"קריטריונים" המתאימים להיות הן אבא והן אמא הוא להראות אהבה להיות קשובים לרגשות ולרצונות של הילד, ואז הכל בא בטבעיות ובמקום-לפעמים "המקל" ולפעמים "הגזר" אני חושבת שכל משפחה צריכה לקבוע את "התפקידים" המתאימים לה! תמיד ההורה " הרע" הוא ההורה שלא נימצא עם הילדים רוב הזמן מהסיבה הפשוטה, כשהורה נמצא עם הילדים ואין באפשרותו להתמודד איתם מכל מיני סיבות, הוא "מלשין""ומקטר" להורה השני, ומה שקורה בדרך כלל שהילדים חוטפים על הראש מבלי לברר את הסיבה האמתית, והיא למה ההורה לא מצליח להתמודד???????? תאמיני לי מיכל, התאמצתי:-))

הביטוי" להראות אהבה" יכול להתפרש בהרבה צורות. אחד יגיד להראות אהבה זה להיות איתם קשוח, שילמדו לשרוד בעולם האכזר, ואילו השני יאמר שלהראות אהבה פירושו לחבק, לנשק ולרצות (קמץ מתחת לריש) את הילד תמיד. השאלה היא מהו המינון הנכון של הדברים? למה למשל שלומי חושב, שאם הוא ילדותי זה לא מסתדר עם אבהות? האם ילדותיות מתפרשת כחוסר אחריות? זה נכון שההורה שפחות נמצא בבית הוא זה הקשוח יותר ובעל הסמכות. ונכון שלרוב זה האבא. מי לא מכיר את המשפט: "חכה, חכה שאבא יבוא..." אבל למה זה ככה? למה דווקא הדמות ההורית המרוחקת היא זאת הסמכותית יותר ואילו הדמות שנותנת את נשמתה לילדים היא זאת שאפשר לטפס עליה? ואולי גם הילדים מושפעים מנורמות חברתיות בהן הגבר יותר חזק וחכם???

קשיחות נוקשות וקפדנות מול רכות קלילות ועדינות, למה זה צריך לעמוד בסתירה ? אני חושב שכל הורה צריך קצת מכל דבר, ולדעת מתי ליישם את מה. אם ילד מתחיל לטפס על מעקה בקומה השלישית, אז צריך בהחלט להתייחס לדבר בחומרה וקפדנות. אסור לטפס ולהסתכן ! חד וחלק ! אם ילד מתחבר עם שכן שקשור לפשע וסמים, אז צריך להיות נורא קשוח אתו , ולא לתת לו להיות חבר שלו, ולא יעזרו לו כל התחנונים. ובו זמנית, בזמנים שיש לך עם הילד, צריך להיות רך,רגיש, נחמד,סבלני,מאיר פנים, מעודד ותומך, מבין ואוהב. מה הבעיה ? הבעיה מתחילה , כשלא מיישמים את הדברים נכון. רכים היכן שצריכים להיות קשוחים, וקשוחים היכן שצריכים להיות רכים. והאם זה נכון שתמיד יש הורה טוב והורה רע ? או שזה רק בעיניים שלנו ? האם גם הילדים חושבים עלינו כך ? שזה ההורה הטוב וזה הרע ? אני חושב שזה יותר נדמה לנו. הילדים, אוהבים אותנו בשווה. גם אם אחד מאתנו מקפיד יותר מהשני. כך נראה לי, ומיכל, נחמד לראות אותך כאן אקטיבית ,אסרטיבית וחיננית, שאי ברכות יום נהדר ביי

זהו בדיוק! למה בסתירה? שאלת השאלות היא מהו המינון הנכון??? מה גורם לנו לא ליישם דברים נכון וליצור בעיות? חוסר אחריות? חוסר הבנת המציאות? ברור שהילדים אוהבים אותנו שווה. אבל נתקלתי כבר במקרים (לא אצלי כי הוא עוד קטן אבל אצל אחרים), בהם, אם אבא לא הסכים רצו לאמא ולהיפך. כאילו אם האחד לא הסכים השני יסכים... אני חושבת שזאת טעות לא להיות מאוחדים מול הילדים כי זה מה שהופך את ההורים בעיני הילדים להורה "רע" והורה "טוב". אסרטיבית? חיננית? אני??? שטויות...