"מקום רחוק מלא פרחי בר"
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
כן, אני חיה. כן, ליבי אמרה לי משהו על "משלחת חילוץ". אבל חילוץ ממה? מעצמי? איך אפשר? לא, בטלפון אי-אפשר להתרשם ממה שקורה, כי למדתי להסוות (מזמן) את המפלצת. את "הנוסע שמיני" ראיתם? אז זה זה. קודם אוכל מבפנים, ואח"כ מחסל את מי ומה שבחוץ. מילא להיאבק בגלים סוערים, אבל למה הם מטיחים שוב ושוב כנגד שובר הגלים? פשוט אפיסת כוחות מוחלטת, ואולי יותר טוב ככה... כי מי יודע מה הי קורה אם היה לי קצת כוח, לאן הייתי מנתבת אותו? סביר להניח שהייתי עוברת מהרס עצמי להשמדה עצמית. לא, לא השארתי מייל בכוונה, כדי שהתגובות לא יגיעו, גם ככה אני לא קוראת מיילים (אבל שומרת אותם, מי יודע? אולי מתישהו אני גם אהיה מסוגלת לענות עליהם). אבל נכנסתי לכאן כדי שלא תדאגו, שתראו בעצמכם שאני חיה... כדי שאני אראה בעצמי שאני חיה.
הרה. מה קרה לך שוב פעם???? אחרי כל כך הרבה זמן של בסדר. אולי עוד הקאת, אולי עוד הזקת לעצמך אולי עוד הצלחת להסתיר מעצמך ומכולם את מה שאת באמת מרגישה. יש כל כך הרבה אנשים שדואגים ושאיכפת להם ורוצים בחברתך. אז מאיפה הכעס??? מאיפה כל העצב??? למה כל ההרס העצמי???? אני יודע שכבר למדת איך להסתיר ואיך שלא ירגישו. ואני מאמין שבקלות את יכולה לעבוד על כל אחד/ואחת. השאלה שלי זה למה????? תיראי איך לאנשים איכפת ממך ואיך דואגים לך. למה את לא עולה על דרך המלך???? מה צריך לקרות שתעלי על הדרך הזאת??? שלחתי לך מיילים ואני מבין שאת נמצאת במן אדישות פנימית. וכל כך חבל לי ואני בטוח שגם לכולם כאן. אני מקווה שבשביל עצמך תחזרי לעצמך ותחזרי אלינו. @-------)------ איתן
הרה שלנו יקרה... את זקוקה לעזרה. אל תנסי להסתדר לבד כי זה רק הולך ומחמיר. הנה אני התחלתי לקחת אפקסור וקצת יותר קל לי בחיים. אולי בעצם הרבה יותר קל לי. הרוש יקרה, כל כך הרבה זמן שלא דיברנו אבל אני כל הזמן חושבת עלייך והלב שלי מתכווץ. כל כך הרבה אור בבחורה שמרגישה כל כך כבוייה. הרוש יקרה כל כך.. זאת לא בושה להגיד "זהו. ניסיתי לבד אבל זה לא הולך. עכשיו תעזרו לי" אני מתכוונת לטיפול תרופתי. לפעמים, כמה שלא מנסים לבד זה פשוט לא הולך. מזל שיש לנו את האופציה התרופתית. ובמקרה שלך, זה נראה לי הפיתרון הכי טוב. וכן, אני יודעת שניסית כמה תרופות אבל הן לא עשו לך טוב אבל יש מגוון עצום ובסוף כן תימצא התרופה שתעזור לך לעלות על דרך המלך. ולחזור למסלול. עם יותר כוח ואהבה עצמית. עם פחות פגיעה עצמית ופחות רצון לישון ולא להתעורר. עם יותר חשק ויותר מצב רוח. רק אל תתיאשי ואל תגידי זה יעבור. כי את לא יכולה לדעת. לכי הרה שלי, לכי לפסיכיאטר ותספרי לו על הכל. תבקשי ממנו שיעזור לך לחיות. כי את מרגישה גמורה ואבודה וצריכה עזרה. אביב גפן כתב " זו לא חובה לחיות זאת זכות להיות חיים". אל תוותרי. אוהבת מאד וחושבת כל הזמן, ליהי.
לא איכפת לי להיצטרף אליך למקום ההוא המלא פרחי בר,,,, צריך לדעת לעוף, כוון שבים עם הגלים הסוערים אני לא אסתדר,,לא יודעת לשחות, . ואת המיפלצת שבפנים ,צריך לחסל לצערינו ,כדי שיהיה קל יותר לעוף. כן ,,,גם אני חולמת על מקום יפה כזה למעלה, רוצה אותי לחברה, ?טובים השנים מן האחד ,לא ישעמם לך,
