פספוס-מי יודע על מה אפשר לעשות

לא קיבלתי בזמן שיקום נכון אחרי שנה של שיקום בבית חולים אחרי תאונת דרכים קשה,כי אמא שלי דיברה עם האנשים הלא נכונים. היא דיברה עם הפסיכולוגית של המחלקה ועם מנהל מחלקת הילדים שלא היה רופא ילדים רגיל. וככה קיבלתי טיפול פסיכולוגי ולא קיבלתי שיקום דרך קופת חולים. כשגיליתי את זה הייתי מבוגרת והצטברו אצלי הרבה דברים יחד. והשתבשו לי. אני מרגישה מפוספסת ורוצה לקבל מידע.

מזכיר לי את הסיפור על ילד בן ה5 -שכשהיה רך נולד שילמו למיינקת להניק אותו והיא לא הגיעה. כשהוא היה בן 5 בית המשפט פסק שאכן היא היתה צריכה להיניק אותו..בקיצור,לדעתי שלא תחשבי שהפסדת משהו. אם עבר אז עבר. הריפוי האמיתי בא מתוך עצמך

אני פוגשת חברה טובה שזוכרת מה אמא שלי הסבירה לה ולא מאמינה לי כי היא מאמינה מה אמא שלי אמרה לה פעם, אז הפסדתי חברה והפסדתי שיקום פארא רפואי ונאלצתי לקבל טיפול פסיכולוגי שלא תרם לי.כשמשהו נפגע צריך שיקום כי מתוך עצמי זה לא מקצועי וזה לאט וזה לא מדוייק, מבחינה של פזיותרפיה וטיפול שמשקם יכולות-ריפוי בעיסוק פיזיקלי וקוגניטיבי.

היי לא כ"כ הבנתי על איזה שיקום את מדברתהאםעל שיקום נפשי או פיזי. בכל מקרה חובה על קופת חולים לטפל בשיקומך ולא משנה באיזה שיקום מדובר. אני מניחה שמדובר בשיקום פסיכולוגי-את אמורה לקבל ייעוץ דרך קופת החולים אליה את שייכת. תודה

קופת חולים היתה צריכה לתת לי שיקום פיזיותרפי וריפוי בעיסוק שיקום נוירולוגי. לא קיבלתי את זה בזמן. במקום זה קיבלתי דרך ביטוח לאומי שיקום פסיכולוגי/ תעסוקתי וסבלתי ולא קיבלתי שיקום שכאמור הייתי צריכה לקבל והדימוי העצמי שלי ירד ולא הבנתי למה דברים קורים ככה.פסיכולוגים לדעתי נהנים לאלץ בן אדם להשלים עם מגבלות בלי לבדוק איך אפשר לעזור לו לצאת מהן. הם לא באמת נהנים אבל הם מקבלים עבודה וכסף ולא אכפת להם השאר. העניין הוא מה אפשר לעשות. מה שמצער אותי זה שהמון אנשיםפ הניחו שמתאים לי שיקום פסיכולוגי ואני בקושי יכולתי לדבר חלש ויצאתי קרחת מכל הכיוונים, והפסיכולוגים דיברו המון ואמא דיברה המון במקומי.