ניצחון מול אכזבה
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
שלום לכם חברים יקרים אני כותב לכם מכתב זה ע"י חבר טוב אשר תרגם מספרדית לעברית. שמי חביאר, בן 22.אני שחקן טניס מקצוען מדרום אמריקה אשר מדורג בסביבות ה60 בעולם.יש לי צד יהודי במשפחה והתארחתי לאחרונה אצל משפחה בראש העין.רציתי נורא לשתף אתכם בחוויה שעברתי במשך השנה וחצי האחרונים . מאד אשמח לקבל חוות דעת מישראלים ומההסתכלות שלכם לגבי החיים.המשפחה שבה אני מתארח עזרה לי לתרגם את המכתב הזה. (שמות בדויים) לפני כשנה ושמונה חודשים דורגתי בסביבות ה 155 בעולם לעומת היום שאני מדורג בין ה60 הטובים בעולם. השיא שלי שהגעתי אליו היה 47 בעולם לפני כשלושה חודשים כאשר לקחתי אליפות גרנד פרי על משטחי חימר וניצחתי את המדורג הראשון בתחרות , טומאס המדורג ב 20 הטובים בעולם ושלמעשה היה החבר הכי טוב שלי בסבב הטניס במשך התקופה הזאת. כפי שאתם רואים מדובר בהישגים מדהימים שצברתי לעצמי במשך תקופה קצרה מאד של טניס. יש צורך לציין שאני מתחת ל 1.70 , קטן ודי נערי להבדיל בין שאר הטניסאים בצמרת שהינם גבוהים ורחבים וממש בריאים כאלה. עכשיו אגש ללב הסיפור. זה התחיל כאשר עליתי מן המוקדמות של טורניר טניס ועברתי בהצלחה את המשחקים וגם כן הצלחתי להעפיל לסיבוב השני של התחרות הספציפי הזה. בסיבוב השני חיכה לי אחד המדורגים הראשונים בעולם , הצלחתי לסחוט ממנו מערכה , אך בכל זאת הפסדתי. טומאס ,שעליו אני הולך לדבר הינו שחקן מ ה 20 הטובים בעולם ומאד ידוע כעשור מבוגר ממני וגבוה ממני ב 15 סנטימטרים , ראה אותי משחק והחליט לגשת אלי מיד לאחר המשחק. הוא שאל אותי האם ארצה לעשות איתו אימונים סדירים ומחנות אימונים. הייתי כל כך נסער מהשאלה הפתאומית הזאת ומפנייתו של אותו אדם נדיב . לא הבנתי מה פתאום בחר להתאמן דווקא איתי ולא להתאמן עם שחקן אחר מה 20 הטובים בעולם , הלא ככה הגיוני לדעתי. עשינו מפגש מאמנים כדי לקבל הסכמה הדדית כפי שמקובל. אני חייב לומר ששחקני טניס עורכים אימונים סדירים , אך נדיר מאד שיוצא להם זמן לעשות מחנות אימונים למשך שבועיים. ידוע לי שבזמנו אלוף העולם בטניס איבן לנדל הזמין את עמוס מנסדורף לשבוע מחנה אימונים , אך לא יותר. טומאס הזמין אותי אליו לארמונו הגדול בארצות הברית שבו יש שני מגרשי טניס , חוות סוסים. . הוא אמר לי שהסיבות שבהן בחר דווקא להתאמן איתי כי יש לו נקודות טורפה שהוא רוצה לשפר והוא מבחין בנקודות החוזקה שלי בניגוד לשלו. אני למשל נורא זריז ומהיר וכמובן בעל חבטת כף יד מחוננת. הוא סיפר לי עד כמה שהוא רוצה לשפר את המהירות והזריזות שלו. הסיבה השנייה לאימונים הייתה האתגר שלו לקדם שחקן כמוני בתחילת דרכו בעל פוטנציאל גדול . במשך שנה ושמונה חודשים ערכנו טומאס ואני שישה שבועות של אימונים אשר התחלקו לשלושה מפגשים , שבועיים כל מחנה אימונים. מדובר היה במחנה שכלל אימונים אינטנסיביים , ריצות , קרב מגע וכ"ו. תומאס היה מופתע מאד המיכולת שלי בקרב מגע ומהיכולת שלי להוכיח לו שגובה ומשקל לאו דווקא קובע. יש לו משפחה נהדרת , אישה נהדרת שפרגנה לי הרבה וגם הורים מקסימים אשר ראו באימונים הללו פוטנציאל מצוין לשנינו. בנוסף הידידות שלנו הייתה מצוינת . תומאס בשבילי לא רק היה חבר לאימונים אלא כ המאמן הכי טוב שהיה לי שלמדתי ממנו רבות . היו לנו המון שיחות נפש שתרמו לי רבות לטניס שלי. כפי שאתם שמים לב השתפרתי הרבה והתווסף לי יותר בטחון במשחק. אמצתי ממנו את המסורת של אכילת לחם מלא עם טחינה גולמית ודבש לאחר אימוני בוקר. פשוט תענוג . התקשורת שלי בשפה האנגלית השתפרה פלאים מכל יום ששהיתי אצלו.זכור לי מצבים שבהם הוא נהג לומר לי " אני מקנא בך" ומעולם לא הבנתי מדוע. הוא היה מתלונן באופן שיטטתי על האופי המרובע שיש לו מה שהפריע לו נורא . הוא רצה נורא תכונות אופי כמו שלי למשל , חם , פתוח וזורם מה שמזכיר את האופי הישראלי קצת.הסברתי לו שהוא צריך לקבל את עצמו כפי שהוא מבלי לנסות להיות כמו משהו אחר ושלהיות מרובע לפעמים זה מצויין. הוא תמיד הזכיר את חוג הנערות והבחורות שפונות אלי בתחרויות והביקוש עלי. בטורניר הגרנד פרי האחרון שבו טומאס ואני לקחנו חלק , טומאס היה המדורג הראשון והשחקן המועדף שאמור לנצח היה בתחרות, אני דורגתי שביעי בתחרות. לאחר שניצחתי את המדורג השני ברבע הגמר ועוד יריב נוסף בחצי גמר , שמחתי לפגוש את טומאס בפעם ראשונה במשחק נגדי ועוד בגמר. טרם המשחק נפגשנו בחדר ההלבשה כאשר הבחין שלא החלפתי גרביים . הסברתי לו שמאז הנצחון ברבע הגמר נשארתי איתם כי הם הביאו לי עד כה מזל במשחקים. הוא אמר שהוא מתחיל לפחד ממני. בסופו של דבר היה משחק מצויין ומרתק ששנינו לא נשכח לעולם. המשחק עשה את דרכו לטובתי וניצחתי את טומאס בתוצאה 6:3 3:6 4:6 . שמחה וצהלה מפני הקהל לניצחון הלא צפוי זה. כפי שאתם רואים הפסדתי את המערכה הראשונה , אך ידעתי שאני הולך להשלים זאת כפי שצריך. לאחר תקופה של מחנה האימונים וחברות טובה עם טומאס , יצא לי ללמוד את הנקודות התורפה שלו וניצלתי זאת לטובתי על הצד הטוב ביותר , מה שעזר לי לנצח. בנוסף העידוד שקבלתי מחוג גדול של מעריצות אירופיות שדיברו כל הזמן על המראה האקזוטי והחן שלי ונקודת חן היפה שיש לי לאורך הצוואר. לאחר שלחצנו ידיים בגמר המשחק , זרקתי לעבר המעריצות את הבנדנה שלי והחולצה , ולא לשכוח את הגרביים שלי שהיו מטונפות מהחימר ולאחר שלושה ימים של מאמצים .לשמחתי הייתה לי רק חולצה נקיה נוספת בתיק שיכולתי ללבוש בעת טקס קבלת הגביע. 2 דקות לאחר הניצחון עליתי על מדרגות לעבר במה קטנה וגבוהה הנראית כמו סוכת מציל שהכינו עבור המנצח במשחק . עליתי ועמדתי על שתי כפות רגלי העייפות והנפתי את הגביע עם החיוך הצ'ארם שיש בפני , תוך כדי ששחררתי את הגוף העייף שלי מהמשחק המרתק . תוך כדי הנפת הגביע ראיתי את חצי ראשו של טומאס מבצבץ על פני הבמה ומוחא לי כפיים ומנגב כל הזמן את הדמעות שהצטברו ללא הרף בעיניו. ראיתי בעיניו מבט של הערצה וגם מן מבט של אכזבה. היה לי ממש קשה באותם הרגעים לנתח את מחשבותיו של היריב שלי שבעצם החבר הכי טוב שלי לאימונים ואשר בזכותו התקדמתי נפלאות. זו התחרות השנייה שזכיתי במקום הראשון בעונה האחרונה. המשפחה היהודית שלי מראש העין אומרת " זה בגנים שלנו" מאז אותו טורניר , אני מוכרח להיות כן אתכם , לא נפגשנו תומאס ואני למחנות אימונים או אימונים סדירים כלשהם. לא קבלתי שום הודעה אלקטרונית ממנו. יצא לי לראות אותו מספר פעמים בתחרויות שונות , אך מדובר היה בשיחות קצרות נורא ושטחיות מצידו. ההישג שלי בטורניר קידם אותי כפי שציינתי למעלה למקום ה 47 בעולם , אך אני מרגיש שהניצחון הזה יצר גם צדדים שליליים. אני מרגיש שאבדתי חבר שבזכותו למדתי הרבה והתקדמתי. השיחות הנפש שהיו לנו חסרים לי נורא כעת. לאחרונה ירדתי קצת ל60 הטובים בעולם שאמנם הישג עבורי , אך אינני יודע איך אוכל להתקדם בסבב הטניס העולמי מאותו מקום שאני נמצא כרגע. אני מרגיש תחושה כאילו שללו לי את ה"ויזה" מה שמעקב את ההתקדמות שלי בעתיד. מה לעשות שניצחתי. ? ומה פתאום ניצחתי משהו שיותר טוב ממני. אני מרגיש שהניצחון הזה לא הגיע לי ממש וקיבלתי את ניצחון זה בחסד. הרגשה שאינני ראוי לניצחון מאחר שהדירוג שלי לא בתוך ה 20 הטובים בעולם. זכור לי דבר נוסף שבמחנה האימונים האחרון ניצחתי את תומאס 1:6 וזה לאחר שכבר תפסתי בטחון רב בטניס והתרגלות ליריב . שאלתי איך אני מתקדם הלאה? נדיר מאד ששחקנים עושים מחנות אימונים בשל זמן ותקציב. אני יכול לומר שזכיתי להטבה נדירה בחיי שלא תבוא שוב , אבל טוב שכך ובשביל זה אני אומר תודה להיות מדורג בתוך ה60 המובחרים מאשר להתקע ב 150. המאמן האישי שלי קרלוס הוא אדם נוקשה מאד כשמדובר בתקשורת בין אישית. הוא אמר לי " חביאר, אתה עדיין קצת תמים , תתקדם הלאה , אתה פשוט יותר טוב ממנו" , סך הכל מדובר במשפטים שלמעשה לטובתי , אך אני לא מרגיש שזה יושב לי וקשה להפנים את זה. דבר נוסף ששמתי לב אליו , שתומאס עם דירוגו הגבוה , הגיע להשגיו בזכות התחרויות היוקרטיות שבהם השתתף. הוא בד"כ מגיע לחצאי גמר ואז מפסיד בגמר. אני בניגוד אליו שהשתתפתי עד כה בתחרויות פחות יוקרטיות , אך זכיתי בחיי בהרבה גמרים , כך שאני יודע איך לנצח ולסיים תחרויות כמו שצריך כמו הניצחון שלי על תומאס. למעשה זו התחרות השנייה שלי שזכיתי בעונה הזאת
זה ארוך מידיי בשבילי, אפשר סיכום? בקיצור מה השאלה?
זה ארוך מידיי בשבילי, אפשר סיכום? בקיצור מה השאלה?
