מה עושים כשאין רצון, ואיך יוצרים אחד כזה?

ואיך אפשר להצליח להשתנות? אני מתנצל מראש על המגילה... תראו, אני לא חושב שהחיים שלי רעים, אפילו הייתי אומר שהם טובים אבל יש כמה דברים שאני מנסה לשנות ולא ממש מצליח. כרגע אני בן 22 והשתחררתי לפני בערך כשנה וחצי מהצבא. אני פחות או יותר אספר מה קרה איתי עד עכשיו... אף פעם לא הייתי בן אדם ממש מקובל בחברה והייתי טיפוס ביישן וחסר בטחון עם דימוי עצמי מאוד נמוך, ומאז מהחטיבה ועד היום לא הייתה לי חברה או ידידות למינהן. הייתה תקופה גם שהייתי סוג של "ילד כאפות" (עד התיכון), פשוט כי לא ידעתי לאנשים להחזיר ואנשים באותה תקופה אהבו לרדת עליי וניצלו את זה... לא היו לי עיסוקים חוץ מהמחשב, לא הייתי יוצא למסיבות ואת רוב הזמן ביליתי בבית מול המחשב... אני אמרתי לעצמי, שאני לא רוצה שמצב כזה ימשך. החלטתי שעם כל הקשיים שיש לי אני הולך להתגייס ליחידה קרבית שצעד כזה אוליי ישנה אותי יבגר ויחשל אותי. בגיוס, היה לי שוק רציני ומרוב לחץ עשיתי שטויות ובכלל לא הצלחתי למצות את כל הפוטנציאל שבי. חשבתי שבצבא אני אוכל לבסס לי איזשהו מעמד וזה התנפץ מולי לרסיסים... במהלך ההכשרה, אנשים מצאו רק סיבות לרדת עליי ולצחוק עליי (כמו בביה"ס)... כל המפקדים כולל החיילים הטירונים חשבו שאני סוג של 'דפ"ר' פשוט כי לא תפקדתי טוב תחת לחץ... והייתי גרוע בכל המשימות שהביאו לי ולא הצלחתי לקלוט שום דבר. רק לאחר שעבר זמן מה פתחתי "קשרים" עם אנשים. אם בכלל אפשר לקרוא לזה ככה. אח"כ לא ממש הסתדרתי שם, אבל ניסיתי לנשוך שפתיים... גם כשהיו לי מחשבות לצאת אני אמרתי לעצמי שאין מה לעשות אני ממשיך כאן ולא משנה מה קורה. לאחר כשנה בשירות, במהלכו התפרצה אצלי בעיה נוירולוגית/רפואית. טיקים/תסמונת טוראט... (בעיה שהתפרצה ככל הנראה מהלחץ של השירות) במהלך אחת השמירות על המגורים לפתע התחילו לצאת צרחות אדירות, וכל מיני קולות מאוד חזקים. שנשמעו למרחק של לפחות 50 מטר ואף יותר... הבעיה הזו התרחשה 24/7... כמעט ללא הפוגות. יום שלם בן אדם צועק וצועק, ואין לו שום דרך לשלוט בזה. יצאתי לגימלים לתקופה של בערך כ-3 חודשים (הנוירולוג שאל אותי אם אני רוצה להשתחרר מהצבא). בתקופה הזו, הייתי בשיא הדכאון ולא זזתי מהמיטה. חשבתי באותו זמן שהחיים שלי נגמרו והלכו לקיבינימט "לפח". איך אני אעבוד במצב כזה? איזו בחורה תרצה, בחור שצורח כל הזמן ולא שולט במה שיוצא לו מהפה? (זה בהחלט יכול להוציא מהאיזון) איך אני אחיה מבלי להתבייש? מה החייים שלי עכשיו שווים? וכך הלאה... לאחר שלושת החודשים האלה עברתי לבסיס פתוח קרוב לבית (יומיות). היה לי גם שם קשה בעיקר מבחינה נפשית. הרגשתי שאני נשחק והיה לי לא טוב שם... היו אנשים בבסיס שחשבו שאני "שחקן" ועושה הצגות בשביל לקבל הקלות/"לעוף". לאחר 4 חודשים בבסיס לאחר החלטה לא קלה, ולמרות שאני יודע שמלא אנשים יעבירו עליי ביקורת ויחשבו שאני "משתמט מגעיל" (למרות שאני יודע עמוק בפנים שכל בן אדם אחר במצבי, היה מתחבא עמוק מתחת לשמיכה ולא היה יוצא משם) החלטתי שאני משתחרר מהצבא בלי לעשות יותר מדי הצגות. וכך היה, יצא ששרתתי כמעט שנתיים... לאחר מכן החלטתי שאני הולך לטייל בשביל ישראל עם עוד מספר חבר'ה שהכרתי באינטרנט. וטיילתי במשך חודש וחצי בשביל. לאחר מכן, התחלתי לפתח תחביבים חדשים: שחייה, נגינה על פסנתר. והתחלתי גם לחזור ולפתח תחביבים שהיו לי בעבר: טיולים, צילום, רכיבה על אופניים. מאז בעצם לא יצא לי לעבוד באף עבודה... לפני מס' חודשים החלטתי שאני לוקח את עצמי בידיים. אמרתי לעצמי, שאין מצב שאני ממשיך לחיות עם הבעיה הזו (הטוראט)! ניסיתי איזה 4-5 תרופות בשביל לאזן ולהקל על הבעיה אך ללא הועיל. כל התרופות נכשלו. החלטתי לחפש דרכים משלי בשביל לפתור את הבעיה. נשמתי הרבה, עשיתי מדיטציות, ניסיתי לחשוב מחשבות חיוביות וכו'. לאחר עבודה לא קלה במשך חודש. הצלחתי להעיף 90% מהבעיה. כך שהבעיה עכשיו כבר לא ממש מפריעה לי לנהל אורח חיים תקין... אם הבעיה הופיעה 24/7 עכשיו היא מופיעה פעם ב... כמה שעות כך שזה לא נורא והתדירות והעוצמה הרבה יותר נמוכה משמעותית... כרגע אני בקורס מחשבים פעמיים בשבוע במכללה ובחוג יוגה... אוקיי זה פחות או יותר מה שעברתי מהבי"ס ועד עכשיו... אני מרגיש שאני לא מעוניין בכלום שאין לי ממש מניע לדברים שאני עושה. למרות כל הדברים שאני עושה ומנסה לעשות. אני משתדל לצאת מהבית (אני נוסע לת"א פעמיים בשבוע לקורס וגם רוכב עם חבר קרוב על אופניים בעיר) אין לי כמיהה חזקה לא לכסף ולא לאישה. אני יודע שברגע שאני ארצה משהו אני אעשה הכל בשביל להשיג אותו. בדיוק כמו "שפתרתי" את הבעיה הרפואית שהייתה לי שכביכול לטענת הרופאים אין מה לעשות זה או תרופות או לחיות עם הבעיה בשלום... אני יודע שהכל עניין של כח רצון!! אבל אני באמת מרגיש שמה שאני עושה זיוף. אני לא באמת רוצה לנגן בפסנתר לעשות יוגה או ללכת לקורס. מרגיש שאני לא מעוניין בכלום. ואני ממש לא בדכאון. אחרי ששפרתי את המצב שלי, אני כולי התמלאתי באושר!! אוליי יש רצון קטן בשביל להעביר את הזמן ולכן אני עושה את הדברים האלה אבל בתוך תוכי, אני לא באמת מעוניין... מרגיש שהכל מזוייף. ברגע שיהיה לי את הרצון הזה שיש לכל האנשים. לכסף, ללימודים גבוהים לעבודה ולאהבה. אני אעשה הכל ואפעל במרץ בשביל להשיג את כל הדברים האלה... כרגע כמו שהבנתם לא באמת רוצה או שואף לכל הדברים האלה... אני מתנצל על המגילה.

ראשית ,כצל, אני מפציר בך , לעולם אל תתנצל על אורך התגובה תמיד ישנם אנשים כמוני שמחבבים מגילות וחפירות .אם אתה ממש רוצה לצחוק ישנם מקומות ברשת בהם התגובה שלך היא הפתיח לתגובות שלי .אתה נישמע לי בחור דופר אינטיליגנט בעל רגישות גבוהה והבנה חריפה . אין לי מושג מה זה תסתמונת טוראט באמת ,(פרט לכך שאני מתפרץ על אנשים מדי פעם במקום הלא נכון ) אני לא איש רפואה או מקצוע ,וגם התעודה שלי מכיתה א' מוטלת בספק.וטוב תעשה אם תפנה לפורום הנכון . אני מסכים איתך שהחיים שלך לא רעים , ועכשיו לך תגדיר\תסביר רעים או טובים . אם הייתי צריך לבחור לילדים שלי חברים הייתי בוחר בך ולא בנותני הכאפות לאורך הדרך . תשמע , אתה שואל שאלה קשה עד מאוד (כמו שאני חובב) איך להשתנות ןלפתח רצון ? נו נו נו . חביבי אתה יודע מה אתה שואל .אני מתחיל לחשוב שאתה בין 220 שנה ! אתה באמת מצפה לקבל תשובה לזה ? הרי אתה בתוך תוכך יודע את האמת . אני מכיר את הרשת כמעט מ א' ועד Z . ועוד כמה אנשים פה ושם . אין תשובה אמיתית ומספקת לשאלתך . ואם יש התשובה היא בהכרח מדכאת .ומראש אני אומר לך שלא תצליח לקבל אותה . אתה נוגע בשורש\תמצית של אחת מהשאלות הקשות . (מה גרם לרצון שלי לנסות ולענות לך כמו בנאדם ?) אני חושב שאולי אתה צריך לעבוד על עצמך . לעבוד תרתי משמע . אתה צריך להאמין ל\במשהו וללכת עם זה עד הסוף . אחרת אין תשובה ואין סיכוי שמשהו הולך להשתנות אצלך . (אם נעזוב לרגע את התסמונת )אולי הבנה מסוימת עלולה לגרות ולגרום לך לרצות רצון .?אולי אתה לכוד בהבנה יתרה ומשתקת רצונות .?ואולי זה התרופות שמשפיעות עליך .ואולי ואולי ... אין באמת לדעת . אישית אם אתה שואל אותי –כלומר את צל . (אני יודע שאתה לא) למה לך מלכתחילה לרצות להשתנות ? אני ממליץ לך לרצות לא להשתנות ולקבל את עצמך ואת המציאות שלך אז איז . אל תשתנה . ואל תשאף לזה .אחרת הלך עליך . קבל את עצמך והמציאות כמו ואיך שאתה . ביום שזה יקרה לדעתי גם אם לא תצליח להשתנות לפחות תהייה שלם יותר .אתה לא באמת חושב שכל הטוב שבעולם מחכה לך אם רק תצליח להשתנות .(?!) אתה צריך לרצות את עצמך כמו שאתה כאן ועכשיו , זה הרצון היחיד שצריך להנחות אותך . אתה מקשיב ? לא לרצות להשתנות . אלא לרצות ולקבל את עצמך ומצבך ולדעת ולהיות בטוח שאין טוב יותר מעבר לקשת .אני שם ותאמין לי המצב בטטה אדומה . תרשה לי לקצר , תהנה מ"הרע" שלך ידידי . אל תענה ובלי אבל . ככה. לעת עתה , עד כאן תגובתי בשקל תשעים . מן הסתם יהיה מי שיחשוב שאני פסיכופט ושאתה זה אני שכותב לעצמו ועונה לעצמו . שיהיה , לפחות אתה יודע את האמת . שאני זה אני ואתה זה אתה . ועכשיו תסלח לי אני חייב לרוץ לכנסייה ליד לכסח מישהו שממש דורש וצועק את שמי . בשמחות .

משתנה, רצון הוא דבר חשוב נורא, ורצוי מאד לא לכבות אותו. אם הבנתי אותך נכון, מציק לך שהרצון שלך לא בהתאמה עם רצון של אנשים אחרים. זאת לא בעיה, יקירי. קוראים לזה בריאות. אם אתה יודע שאתה לא רוצה יוגה ופסנתר, מצבך טוב: הורדת שתי אפשרויות. מתחמם...מתחמם...לא רוצה כסף או אישה - לא צריך. את הכסף שבמקרה יגיע אליך תעביר אלי, ולך תגור עם מי שנכון לך. נשים זה באמת לא משהו, אם יורשה לי. אם לא בזין שלך לפעול במרץ, שב תנוח, אל תירא: בטלה היא אחת המשאלות הכמוסות של היישוב כולו, שמתאמץ לזוז כל הזמן כדי לא להיתפס. אל תפסיק לחפש את הרצון שלך, ותיזהר (באמא ש'ך) מלאלף אותו כך שיתחילו ללטף לך את הראש ולתת לך מחמאות. אם זה יקרה, תדע שאתה בצרות. בהצלחה, אחי.

רצון היא מילה אחת, 4 אותיות ו....עולם ומלואו . את האחרונה שאני אנסה להתפלסף עליה . את יודעת מה אני חושב ומרגיש לגבייך . אבל . כמי שהיה עד להתפלפלות רבת שנים סביב נושא של רצון. אני יכול לסכם לך את השורה התחתונה . אחרי הכל מי כמוני אוהב פרושים ותגובת פשוטות – תגובות בשני אקורדים .(גרוניך הזה גאון , אגב את השיר הזה הוא כתב לאחר שברדיו דחו אותו עם שיר מסוים וביקשו ממנו לחזור עם שירים פשוטים יותר. ובלי קשר מניסיון מילים גבוהות מבריחות דווקא את אלה הזקוקים לתמיכה באמת .) אחזור על דברי ענקים ממני , הרצון האנושי הוא חסר הגיון ולא ניתן להסביר אותו . וכשאני כותב לא ניתן זה מקפל בתוכו את הלא ניתן לעולם ועד . מבחינתי לבקש רצפט לגידול רצון זה כמו לבקש ולומר איך אני יכול לגדל ולפתח אצל עצמי חוסר הגיון . למרות שאני לא מת על השיר , יש דברים נסתרים . אני בדעה הפוכה במקרה של דודי , צריך להרפות , יש סיכוי שדווקא ככה ההיריון בדרך עם הרבה פחות תסכולים , ומכאן הכל קורה מעצמו ומקסימום לא יקרה כלום .אבל מי אני שאבין או אדע , זה בסך הכל דעה אחת מני רבים .אין בזה לגרוע ממה שאת כתבת ויש יותר מסיכוי שאת צודקת . וזה כל היופי . היה לי יום מעייף ואני מותש ונטול אנרגיה כמו שאני אוהב , נתראה בשמחות .

כל הכבוד על המגילה. כל הכבוד לך שהצלחת בכוחות עצמך להפחית את התסמונת טוראט. במקרה ראיתי ביו טיוב סיפור על מחנה קייץ של נוער שכולם סובלים שם מהתסמונת טוראט, והדרכי התמודדות שלהם...אולי אם תבין לעומק את התסמונת יהיה לך יותר קל לקבל את עצמך כמו שאתה. לדעתי, עקב כל מה שעברת שזה הרבה, לא נורא שבנתיים אין לך רצון לעשות את כל הדברים הנחמדים שאתה עושה כמו היוגה הלימודים וכו' אל תתעמק בזה יותר מידי, תנסה להנות מכל הפעילויות האלו.לא נורא שאתה מרגיש שזה זיוף, אולי אתה חושב יותר מידי הרבה על הערך של כל דבר בחייך. תפסיק לבדוק כל דבר, תזרום, תהנה. נראה לי גם שאתה יותר מידיי מודאג מכך שכרגע אין לך צורך בזוגיות עם בחורה. אני מכירה הרבה חברה בגילך שגם יושבים כל היום בחדר על המחשב ולומדים או משחקים דרך המחשב עם חברים, ורואים סרטים כל היום. מה שחשוב זה שאתה לא בדיכאון...תזהר לא לחפש בעיות מתחת לשטיח...תגיד תודה שכרגע קל לך יותר. ותפסיק להתנצל.כי, הגעת למקום שבו מאוד מקובל לכתוב מגילות, ולשחרר לחץ...להתבדח, ולהתייעץ. ותדע שכל יום לומדים דבר חדש ומשתנים קצת