אין לי כח יותר לסבול

בס"ד אני לבד, רווקה, עדין לא נשואה, אני כבר מקללת את מי שאני חושבת מרוב סבל בדידות וכאב, לא יכולה יותר לחיות, זה נורא, אני שונאת את עצמי בשנאה הכי נוראית שיש, תגידו לי איך יוצאים מזה?

בת כמה את? אין לך חברות? משפחה? מה קרה לך? את יודעת כמה דברים נפלאים יש בחיים? ומי אומר שנישואין זה כזה גרויסע מציאה? יש כאלו שמדוכאים דוקא בגלל הנישואים שלהם. את צריכה לפרגן לעצמך ולהכיר בכוחות שלך. מה המצב שלך בפרנסה? אם תספרי קצת על עצמך ותתני רקע, אולי נוכל כאן בכוחות מאוחדים לייעץ לך כמה עצות טובות. יש כאן אנשים עם הרבה ניסיון חיים וחכמה. כמו שמחוש, מיכל, צל, איריס, מור וצופה. זותי החדשה. יאללה מחכים לשמוע ממך. בשורות טובות.

בס"ד, לשלומי תודה רבה על התגובה המעודדת. ראשית אני כן חושבת שנישואין זו מציאה, כמובן רק אם הבן זוג הוא בן אדם טוב עם לב טוב ומידות טובות שאוהב לפרגן ולתמוך בשני. המצב שלי בפרנסה הוא די בסדר, יש לי רק בעי'ה עם השעות שמדובר בשעות אחה"צ, ערב אבל חוץ מזה, זה ברוך ה' בסדר. אני פשוט בחורה די מבוגרת, מרגישה עם עצמי מאוד מאוד בודדה, כי החברות שלי כבר שניםםםםםםםםםםם נשואות, אין לי אפילו חברה אחת ממש קרובה, בקיצור הבן זוג שלי מאוד מאוד חסר לי בתור חברות ושותפות בחי'ים, שזה בעיני צורך בסיסי ביותר, לא כך? עד כאן בינתי'ים, נוגה.