לפורום היקר שלי
דיון מתוך פורום תמיכה הדדית
סתם בזבוז של אנרגיות שלכם ושלי לבכות כאן כמה שאני מדוכאת אני צריכה לשמוח שיש לי קצת עבודה ולא לבכות יש דייט באופק, ואני צריכה לשמוח במקום אני עצובה על פרידה מלאת דאגות של פרנסה. יש עדין חלום לקחת איזה קורס יעיל אבל אני בכזו תחושת אבדון, צער, דיכאון וכאב...רגע אני שבורה, וברגע שאחריו מאחה שברים וצועדת בלי להסתכל לאחור. לובשת על עצמי כסות של עליצות ושמחת חיים דביקה וממשיכה, מתנחמת ממעשיה ועצותיה של חברה טובה. כן, אילו היה לי בעל חם ואוהב, וקצת בטחון כלכלי, התמונה היתה נראית אחרת כבר מאוחר, אולי לא יותר מידי מאוחר
אהלן P יש לי יותר מהרגשה שבעולמנו הקט יש המון נשים נשואות לא מעט שנים . (לחוסר דיוק כמה מאות של מיליונים ) שהיו רוצות בדיוק את מה שאת מבקשת בעל חם ואוהב,קצת בטחון כלכלי , ללא דאגות של פרנסה . את בעמדה מצויינת .
בשבוע שעבר יצא לי לעבור על הרבה קורות חיים. למה? כי העמותה אליה אני קשורה כבר 13.5 שנים מחפשת עובד/ת. לא משנה - רק רציתי לכתוב שהמצב בשוק העבודה פשוט על הפנים! אני יודעת שזה לא מאוד מנחם, אבל את באמת צריכה להעריך את זה, שיש לך מקום ללכת אליו בבוקר... אנשים נואשים! כל קשר בין התחום בו עוסקת העמותה לבין קורות החיים שקיבלנו מקרי בהחלט... אבל אין עבודה! פשוט אין. אנשים מוכנים לעשות ה-כ-ל בשביל פרנסה. אפשר להיות בוטה קצת? את מרשה לי? את יודעת שבד"כ אני לא, נכון? אבל קיבינימט על פרידות!!! אם כל מה שהיינו עושים בחיים זה לחיות את הפרידות שלנו, לאן היינו מגיעים? לשום-מקום! פרידות משאירות אותנו בעבר, והעבר מונע מאיתנו את העתיד! אני לא אומרת שצריך לשים שכבת טיפקס עבה על העבר; היי, גם אני יודעת שזה בלתי אפשרי (אלא אם מדובר בהדחקה פתולוגית)... העבר כבודו במקומו מונח. אבל העתיד הוא מה שמחכה לנו בהמשך, לא העבר. ואם העבר הוא, בכל זאת, מה שמחכה לנו בהמשך, אז כדאי לתפוס אותו לשיחה רצינית, לנער אותו היטב ולהבהיר לו, שמקומו מאחור ולא מקדימה.
זהו, שאני לא בדיוק עובדת כל בוקר... משגעים אותי -יומים בבוקר יומיים בצהוריים. בשאר הדברים את צודקת במאה אחוז
