שעת סיפור

פעם אחת הגיע מוסלמי נכבד לרב בבכיות. הייתי אצל כל הקאדים והמופתים והחכמים שלנו ואף אחד לא יכול לעזור לי. מה הבעיה שלך שאל הרב ? ובכן, לפני שבועיים אמרה לי אשתי שהיא רוצה לקפוץ לכמה דקות לבית של אבא שלה. אני הייתי במצב רוח רע, ואני מכיר את אשתי, היא אומרת שתלך לכמה דקות ונשארת שם כמה שעות. אני נשאר גלמוד בבית בלי שהיא תשרת אותי. אמרתי לה יא אשתי, את לא הולכת לאביך. אמרה לי אני הולכת. עיצבנה אותי. יצא מפי נדר: אם לא תחזרי מבית אבוך לפני שאני גומר לאכול את הרימון הזה שבידי , אני מגרש אותך בחיי זקנו של מוחמד הנביא !!! אמרה לי , אין שום בעיה, עד שאתה תגמור את כל פרי הרימון, אני כבר אחזור. כמובן, הגיעה לשם והתעכבה אצל משפחתה, ואני גמרתי את הרימון, ורק אז היא חזרה. עכשיו אני צריך לקיים את נדרי ולגרש אותה. נדר זה נדר. הלכתי לכל הקאדים, ואף אחד לא יכול לפתור לי את הפלונטר. אמר לו הרב, מה הבעיה ? תגרש את אשתך ואחר כך תישא אותה בחזרה לאשה. אמר לו האיש: אי אפשר. על פי האיסלאם, מי שגירש את אשתו, לא יכול לשאתה יותר רק אם תתחתן עם מישהו אחר והאיש השני יגרש אותה. אמר לו הרב: אז תגרש אותה, ותבקש מחבר שיעשה לך טובה וישא אותה לאשה ומיד יגרש אותה. אמר לו המוסלמי, רבי, בלתי אפשרי. אשתי יפה מאד. אם חבר שלי ישא אותה לאשה, הוא כבר לא יגרש אותה. היא גם עושה כאלה מסאז'ים טובים, מי אדיוט שיגרש אשה כזו ? רק אני נפלתי בפח. אמר לו הרב, אין בעיה, יש לי עצה בשבילך, איפה אכלת את הרימון ? לך לשם וחפש מתחת לשולחן, בטח נשאר שם איזה גרגיר מהרימון. תמיד נופלים כמה גרגירים, ואם כן, מסתבר שבאמת לא גמרת לאכול את הרימון ואינך צריך לגרש את שתך. הלך המוסלמי הביתה ובאמת מצא כמה גרגרים של רימון מתחת לשולחן. ויבא את אשתו חזרה בשמחה וילך אל הרב וישבח ויפאר וירומם אותו ברוך הוא אללה , ישתבח שמו הגדול, שהביא כזו חכמה בלב הרב היהודי.

יש כאן דבר מעניין ביהדות, מותר בהחלט לאדם לשאת את גרושתו וזה אפילו מצוה. אבל אם האשה הלכה והתחתנה עם אדם אחר, אז גם אם היא התגרשה ממנו, הבעל הראשון כבר לא יכול להחזירה אליו. הוא יכול להחזירה רק אם נשארה פנויה בתקופת הגירושין שלה. אבל באיסלאם זה הפוך בדיוק. אם היא רווקה, הוא לא יכול להחזיר אותה. אם היא מתחתנת עם מישהו אחר וההוא מגרש אותה, אז הראשון יכול להחזיר אותה.